שאלה
אני בחורה חילונית ואני רוצה להתקרב ולהתחזק רוחנית. אני רוצה לעשות דברים מאהבת ה' בלבד ולא מתוך פחד או רצון לקבל תמורה בעולם הזה או בעולם הבא. אולי זה מגוחך, אבל אני מרגישה שזה יהרוס את תמימות התפילה שיש כוונה לקבל משהו. התחלתי במצוות שבין אדם לחברו, איך אני מחזקת בין אדם למקום מבלי לעסוק במה אקבל בתמורה?
תשובה
שלום לימור,
תודה מאוד על שאלתך הנפלאה. למה "נפלאה"? כי כבר בשאלה שלך אפשר לשמוע את הפתיחות הגדולה שלך לתורה, לאמונה ולקדושה - וגם משהו מהדרך שאת הולכת כדרך של "אהבה".
עבודת החיים לפני ה´ האמיתית שלנו היא לא של קבלת שכר או פחד מעונש אלא של "אהבה", של העמקת הקשר לעומק התורה ולאמת שבחכמתה. כך קבעו כל גדולי המחשבה והאמונה שלנו.
זה אינו אומר שיש רק "אהבה". ברור שיש גם "יראה". היראה היא הבסיס המקנה לנו עוגן קיומי ונפשי, יציבות וגבולות ברורים לעבודה פנימית מתוך חופש, רצון ודעת. אבל גם היראה האמיתית שהיא בסיס לחיינו איננה יראה מעונש אלא הכרת גדלותו של ה´ הבאה לנו לתוך הנפש מתוך הכרת חכמת התורה ומעמקיה ומתוך הבנת ההסטוריה של עם ישראל והדרת הבריאה.
כבכל דבר אמיתי בחיים מתקדמים צעד אחר צעד - בונים לבינה על גבי לבינה. לפעמים יש קפיצות ודילוגים, ברוך השם, אבל עיקר העבודה היא ממש לבנות את המבנה הפנימי שבנפש על יסודות חזקים.
באופן מעשי הייתי מציע לך להמשיך לקבל על עצמך בעיקר מה שאת מרגישה כאמיתי בשבילך. הקדוש ברוך הוא מחכה לך. תמיד צריך לדמיין אותו שמה, הלאה, מחכה ומזמין אותך לדרגה הבאה, ואין סוף לדרגות. זה נכון גם בכל הקשור לכמה את מתפללת ובכל הקשור להעמקת האמונה עצמה. העיקר בתפילה היא הכוונה ומה שאת כינית "תמימות הלה והנפש". אסור לקלקל אותן מתוך ריבוי קבלות שאת אולי חשה כחובה כדי להיות כמו כל המתפללים. הלוואי שנלמד כולנו להתרכז בתפילה בכוונה אמיתית ובתמימות. גם כאן תתקדמי, כל הזמן תתקדמי, אבל בקצב הנכון שלך.
יחד עם זאת חשוב מאוד מאוד שתהיה לך מסגרת של לימוד תורה קבועה. רק בלימוד המלווה את ההתקדמות וההתקרבות המעשית שלך תוכלי באמת לחבר בין היראה והאהבה שהולכות ומתעצמות מתוך הבנה והזדהות בלימוד.
ברכה גדולה ותמשיכי בדרכך, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם