שאלה
בס"ד
לרב שלום!
למדתי באולפנא ועשיתי שם את השירות הלאומי שלי. השנה הגעתי ללמוד באוניברסיטה ויש לי בעיה קשה.
אני פשוט מתביישת מבנים.
אני מתביישת לדבר איתם, להסתכל להם בעיניים.
עם החברות שלי אני מאוד חברותית ומדברת אבל כשמגיע בחור לסביבה אני פשוט חסרת מילים ושותקת.
אני אפילו מתביישת לומר שלום לבנים שאני מכירה.
הרבה חברות שלי התחילו כבר לצאת עם בחורים ולחלק יש חבר. רוב הבנות האלה הן חברות שלי שלא למדו באולפנא כמוני אלא למדו בתיכון פה בעיר.
אני ממש מוטרדת מזה ולא יודעת מה לעשות.
אני רוצה להתחיל לצאת עם בחורים אבל מפחדת מזה מאוד.
אם אני כל כך מתביישת, מה אני אדבר עם הבחור?
יצא שאני לא אהיה מי שאני באמת אז איך אוכל אי פעם להכיר משיהו ולהתחתן איתו?
יש לי בת דודה שהיא גדולה ממני בכמה שנים והיא אמרה שמה שצריך לעשות זה להסתובב עם בנים כמה שיותר עד שאני ארגיש נוח.
בגלל שאני כ"כ מתביישת אני לא מצליחה להכיר אף אחד חדש. והרבה חושבים שאני סנובית ולא חברותית בכלל.
זה ממש מציק לי, אני לא מצליחה לשלוט בבושה שלי וכל הזמן מסתכלת למטה או לצדדים.
כשאני רואה את חברות שלי שלמדו בתיכון בעיר, יחד עם בנים, שהן מאוד חופשיות ויש להן בטחון אני נורא מקנאה וחושבת שאולי לא הייתי צריכה להתעקש להורים שלי שישלחו אותי ללמוד בבית ספר רק לבנות...
הרב, זה מאוד מציק לי ואני אשמח לקבל ממך עצה!
בתודה מראש
איילת
(שם בדוי)
תשובה
שלומות
אני לא משוכנע שהתיאור שלך נובע רק בשל לימודייך באולפנא,
אני מציע לך לא להתייסר בשאלה מה היה קורה אילו למדת בתיכון העירוני ,
שהרי, אנו מכירים בנות רבות , בוגרות אולפנא , שלא נתקלו בקושי מעין זה.
יחד עם זאת , יתכן והמציאות באולפנא הובילה אותך להתייחסות המונעת מבישנות גדולה ומעכבת את היכולת שלך לפתח קשרים.
לאור התאור שלך , אני מציע לך להסתייע בגורם מקצועי, שיתן לך כלים אמיתיים להתמודד עם המניעים והגורמים לביישנות יתירה כמו גם דרכים להתגבר עליה.
אני מציע לך לשוחח עם הרבנית תמי סמט שהיא גם פסיכולוגית במקצועה , ואני משוכהנע שהיא תסייע לך , בזמן קצר , להתגבר על הקשיים
(מספר הטלפון שלה - 088501010)
ביקר
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם