בדיקת טהרה

שלום וברכה!

אנסה להסביר מה עליכם לשמור, תוך כדי הסבר מפורט של פרטי הדינים.

חכמים קבעו שאישה שאין לה וסת קבוע חייבת לחשוש לווסת החוד (אותו תאריך העברי). מכיוון שיש חשש שהיא מתחילה לקבוע וסת. אך במידה ואישה לא תראה באותו יום את הדם, היא תעקור את הוסת הזאת ובפעם הבא תחשב יום החודש בתאריך שתראה דימום. צריך לדעת שכתמים לא עוקרים וסת וגם דימום שלאחר סיום המחזור, כגון באמצע שבעה נקיים. מכאן עליכם לחשוש כל פעם ליום החודש.

עונה בינונית. אישה שאין לה וסת קבוע חייבת לחשוש גם לעונה בינונית. אחד מהטעמים לכך שאין מצב שאישה לא תראה דם לעולם ולכן קבען חכמים בשבילה וסת הממוצעת של הנשים והיא 30 יום. את העונה בינונית מחשבים מבצורה הבאה: מתחילים למנות את ה-30 יום של עונה בינונית מיום הראיה, והיום ה-30 הוא יום של העונה הבינונית והפרישה. לכן בחודש עברי חסר יחול יום זה בתאריך העברי של ראיה הקודמת, ואילו בחודש מלא יחול אותו היום יום אחד לפני תאריך הראיה הראשונה. ברם ישנו מחלוקת פוסקים לגבי אישה שאין לה וסת קבוע , אך היא תמיד רואה אחרי שלושים יום (הרי זה פחות או יותר מקרה שלכם, למעט הפעם היחידה שזה היה לפני שלושים יום). לכאורה אין כל צורך לחשוש לעונה בינונית וכך באמת פסק הרב משה פינשטיין, אך רוב האחרונים חולקים עליו ומחמירים שיש לחשוש גם במקרה כזה לעונה הבינונית. [לכן להלכה יש לחשוש לעונה בינונית ובמידה והוסת תמיד מגיעה לאחר שלושים יום לחשוש לשיטת הש"ך שיום החודש הוא יום העונה בינונית ולפרוש פרישה חמורה של מעת לעת].

אישה שאין לה וסת קבוע חייבת גם לחשוש לוסת ההפלגה, כלומר לחשוש להפלגה כפי שהייתה בין הראיה האחרונה לבין הראיה שלפני האחרונה.

מכאן למסקנה - יש לחשוש גם ליום החודש וגם לעונה בינונית (כאמור אם אישה רואה דם תמיד לאחר 30 יום יום החודש יהיה גם עונה בינונית, אך הפרישה תעשה מעת לעת) וגם להפלגה.

בברכה,

חיים בריסק