שאלה
שלום..
בבקשה,עזרה!
אני לא מאמינה שאני בכלל אומרת את זה..אבל..אחרי המון זמן שאני שומרת נגיעה,אחרי שאני חיזקתי רבים לחשוב על זה אני שוקלת לעזוב את זה!
ולא בגלל שאני חלילה לא מסכימה עם זה(זה אחד הדברים הכי מדהימים בתורה)
פשוט בגלל..
אוקיי,כבר שלוש שנים שאני בקשר "באויר" עם בחור..טוב..יקר..-הוא כל כולי,ואני אוהבת אותו.
הקשר הזה "באויר" בגלל עיינין הנגיעה..הוא חילוני.
בהתחלה לא היה על מה לדבר בכלל..נותקנו המון פעמים בגלל הנושא הזה!
אבל היום..אחרי שלוש שנים..אחרי שאני מבינה שר-ק אותו אני אוהבת..שכל בחור אחר שאני מכירה אני שוללת..כי פשוט לא מסוגלת לחשוב על החיים עם מישהו אחר..אני מתחילה לשקול את האפשרות הזאת.
הבהרה-הוא לא ביקש את זה ממני,ממש לא! להפך!
אבל..אני יודעת שזו הבעיה הכי גדולה.
הוא כן מוכן לנסות להתקרב לדת..אבל הקטע הזה קצת גדול עליו..
זה קשר אמיתי,עמוק,ושוב-אמיתי.
הזמן עובר..וכלום לא משתנה.
אני מפחדת לבנות בית עם מישהו שאני לא אוהבת.(ולא לבוא אליי עם דברים כמו "האהבה תבוא אח"כ)
אתה ר-ב,אתה מורה דרך..בבקשה תעזור לי!
אולי זה לא נשמע כ"כ רציני,אבל זה מאוד רציני. אני סובלת,קשה לי מאוד.
אני מאמינה שיש מקום להתיר לי את העיינין הזה.
בזמן שאני אשמור על גבולות,ואני אגע אך ור-ק בו.
זה רק יהפוך את הקשר הזה ליותר רציני..באמת.
הקב"ה הוא המלך, הוא מרכז החיים שלי, ואני עובדת אותו לא רק מתוך יראה אלא גם מתוך אהבה! ובגלל זה בעצם אני מבקשת היתר... כי בלי זה אני לא יעשה את זה.
אני יודעת שלתלמיד חכם יש מקום להתיר.
בבקשה,אני מתחננת! תמדוד את כל הגורמים.
מצפה לתשובה בהקדם,ב-ב-ק-ש-ה.
תשובה
לשואלת שלום רב.
יש כאן 2 שאלות: קשר וחתונה עם בחור חילוני, ואיסור נגיעה. אתחיל עם השני.
את אומרת תעזור לי, תתיר לי. אבל צריך להבין שלא מדובר על איזה מנהג או חומרה אלא על דין פשוט. ואם היתה לך או לחבר בעיה של אכילת בשר בחלב או עוף בשמנת, האם היית אומרת לי "תעזור לי" או "תתיר לי"? הרי אפילו בשביל האהבה הגדולה ביותר לא אוכל להתיר דבר שהוא פשוט ומוסכם על כולם כאסור. נגיעה של חיבה בבן הזוג אסורה. יש אומרים שזה כמו בשר בחלב (דאורייתא) ויש אומרים שזה כמו עוף בחלב (דרבנן) אבל מוסכם על כולם שזה אסור.
יתירה מזאת, את כותבת שזאת אינה דרישה שלו. כלומר למעשה זהו צורך שלך, הרגשה שלך שזאת הבעיה הגדולה ביניכם. ולדעתי, אדרבא, עמידה אמיתית על עקרונות מבלי להתפשר עדיפה ומכבדת יותר אותך ואותו.
וזה מוביל אותי ישר לשאלה השניה. הקשר בין אנשים שהשקפת עולמם שונה לחלוטין אינו פשוט. כאשר יש הבדלים קטנים וצדדיים ניתן לחיות עם זה. אבל כאן מדובר על הבדל מהותי שנוגע לבסיס שעליו מקימים את חיי המשפחה. צריך לזכור שזוגיות ומשפחה אינם רק רומנטיקה ורגשות אלא הקמת בית, חינוך ילדים וחיים יחד. לכך צריך בסיס משותף.
אמנם אפשר לוותר ולמצוא פשרות. אבל כאשר הפשרות הם על המהות, על קיום מצוות זה כבר מאד בעייתי. האם היית מוכנה להתפשר על כשרות? על שבת? על תפילות? על טהרת המשפחה? ולדעתי להתחיל את החיים תוך ויתור על הלכות צניעות ולהתיר לעצמך נגיעה בו, זאת אינה דרך טובה.
לכן את צריכה לעשות חשבון נפש אמיתי, מה מהותי אצלך ועל מה את מוכנה לוותר, ולהחליט על הצורה שאת רוצה שחייך יהיו.
בברכה
אפי קיציס