שאלה
כבוד הרב
בא לי למרוד בכל. נמאס לי להיות מה שכולם מצפים ממני. ההורים. האולפנא. המחנכות. הרבנים.
אני עושה ההפך מכל מה שמצפים ממני. מטפסת על עצים. לא באה לשיעורים. וכשאני עושה מה שמצפים ממני - אני מרגישה שאני חיה בשקר.
קשה לי.
קשה לי עם המצוות.
קשה לי עם התפילות. אני לא מתפללת בכוונה. רק בוהה בסידור ומדפדפת.
אני רוצה להתפלל באמת - אבל כשזה חלק מהמסגרת - אני בועטת ומורדת.
תראה כבוד הרב - אם לא כופים עלי משהו - זה בסדר. אם אני לא במסגרת - אני מתפללת בכוונה של ממש.
הבעיה היא שמצפים ממני הרבה. וקשה לי לעשות בגלל מה שיגידו, וההורים, ואיך זה יראה וכו'.
האם לעזוב את הכל?
לאן?
אולי זו טעות לעזוב?
אני לא רוצה לעזוב. לא רע לי עם החברה - הם אנשים טובים. אני רק רוצה להיות עצמי. אני רוצה להגיע לאמת בדרך שלי. לחיות חיים של אמת.
איך אני עושה את זה?
בבקשה - עזור לי!!.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
קראתי וחזרתי וחשבתי ונראה לי שאת צריכה לשים מחיצות מיוחדות שיסירו מעליך את לחץ החברה החיצונית.
[היי את עצמך!!]
אחת הסיבות שקוראים לך "נערה" בגיל הזה נובעת מהתחושות שמלוות כל נערה בריאה והם תחושות של "התנערות". זו תמצית המכתב שלך התנערות מהמשפחה, מהאולפנא, מכל מה שמחייב. את רוצה להיות עצמך וזה הכי נכון בשבילך.
הסדר הנכון של החיים בשבילך הוא לחיות את החיים שלך עצמאית ובודדה אבל לא בודדה - ביער. אלא להיות את עצמך - בתוך החברה.
קראתי פעם באיזה מקום שלט:
[תהיה עצמך גם כשאתה עם כולם.
תהיה עם כולם גם כשאתה לבדך]
את צריכה לבחור לך נושא שחשוב לך ולקחת בו משימה אישית. משימה בינך לבין עצמך.
קחי לך פרוייקט קשה ואפשרי.
לפי המכתב הייתי מציעה לך להציב משימה שמתאימה לך. שנראית אולי קלה אבל היא לא פשוטה כלל וכלל כיון שהיא דורשת הרבה הרבה אמת פנימית.
זו משימה שתציב אותך מול עצמך ומול אלוקים בכל האמת הכי פנימית שלך.
קחי לך משימה - להתפלל תפילה אחת בכוונה אמיתית.
הציבי לעצמך יעד לומר את התפילה ברצון אמיתי שלך, בדיוק מהמקום בו את נמצאת. לא לומר שום מילה לפני שאת מכוונת אליה בכל ליבך ומאודך. בכל כוחות חייך. ברצון כנה ואמיתי.
התפילה הזו יכולה להאמר בכותל או בחדר סגור או ביער (לא יער של ממש, זה קצת מסוכן!) זה יכול להאמר גם בציבור.
אימרי את המילה הזו כשאת רואה מול עינייך את ריבונו של עולם שומע, מקשיב, אוהב, רוצה בך ויכול להשלים החפץ, ובלבד שתרצי בו בכל מאודך, רק אז יהיה שלם.
ראי, תפילה כזו יכולה להארך זמן רב והיא צריכה הכנה רבה אבל את חייבת להתפלל לפחות פעם אחת בחיים תפילת י"ח אחת שלמה בכוונה מתחילה ועד סוף.
בתחילה זה נראה אולי בלתי אפשרי. זה לוקח זמן רב מאוד לכוון בכל התפילה ולכן קחי לך ברכה אחת בנחישות לומר אותה מתחילה ועד סוף.
את הברכות האחרות אימרי בכל יכולתך, אבל על הברכה הזו שימי מוקד מיוחד.
אחרי שמתגברים עליה וקונים אותה - קל לשחזר שנית את הכוונה.
כך תתקדמי לאט לאט מדרגה אחר מדרגה במדרגות שלך. התקדמי ברכה אחר ברכה ותקני לך כוונה מסודרת לכל התפילה. כך בתפילת י"ח, כך בקריאת שמע, כך בברכות, כך את אמיתית בתפילתך.
[כך תהיי אמיתית עם עצמך].
לא תהיה בתפילתך מילה אחת של שקר.
לא תאמרי מילה אחת שאינה מכל הלב.
כך את בונה את עצמך מיוצבת וחיונית. התפילה שלך תהיה מאוד אמיתית ורגישה, יציבה וקבועה. יתקיים בה "כל הקובע מקום לתפילתו - אלוקי אברהם בעזרו" ויתקיים בה גם "אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לפני המקום".
בין התפילות - את תחיי את התפילות. הן תהיינה רצף אחד ארוך של שהייה עם הקב"ה. כל היום כולו יתקיים בך "שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט".
זו האמת. וזה חותמו של הקב"ה לעשות את הכל באמת "ואז תצליח את דרכך ואז תשכיל" - כך כתב הרמב"ן לבנו באגרת הנקראת "אגרת הרמב"ן" וכך גם את.
בהצלחה