א. עולם לבן ועולם שחור ב. ענווה

שלום גולן,

א. בפרק א בספר בראשית כתוב שהבורא ברא את האדם בצלם א-לוהים. לא כתוב שמדובר רק באדם לבן ולא בבני אדם שבצבע אחר. יש מפרשים שהבינו שמדובר רק בעם ישראל, אבל רוב המפרשים הבינו שמדובר בבני אדם ככלל.
ב. בברית שכרת ה´ עם נוח ביציאה מהתיבה נאמר, "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם א-להים עשה את האדם". פסוק זה מהווה בסיס לציווי של "לא תרצח" המכוון לכל בני נוח. בני נוח היו שם, חם ויפת. אחד מבני נוח היה כוש. כלומר, הפסוק המחייב שמירה על חיים בגלל שהאדם נעשה בצלם א-להים מתייחס גם לאנשים שאינם "לבנים".
ג. כל אדם אשר מקבל על עצמו להשתייך לעם ישראל למרות שלפעמים אנו נרדפים ולא מקובלים בעיני חלק מהאומות, ומקבל על עצמו עיקר המצוות והאמונות לפני בית דין של שלושה, ונימול וטובל במקווה כשרה - הינו יהודי כשר לכל דבר. לא כתוב בשום מקום שמקבלים רק "לבנים" במסגרת זו.
ד. אני לא מבין למה מצב זה צריך להשתנות. נהפוך הוא. אני מכיר אישית יהודים "שחורים" שהם תורמים רבות לקיומנו כעם ואחרים הזוכים ללמד תורה ועבודת ה´.
ה. החיוניות של ענווה היא בכך שרק אדם היודע להיות קטן בעיניו מסוגל באמת להקשיב לאחרים ולהיפתח להם מתוך קשר בין פנימיותו לפנימיותם. רק מי שמוכן לשאול שאלות מתוך שהוא "לא יודע" מסוגל להתחדש ולצמוח. רק מי שעניו מסוגל להכיר את נפשו שהרי הבעיה העיקרית של הגאווה - ההתמלאות בעצמי - היא שמידה זו מהווה חיץ ביני לבין עצמי.
בברכה, דוב ברקוביץ