שאלה
שלום לכבוד הרב
לפי מה שידוע לי כל יחסינו אל הקב"ה אינם לעצמותו כי אם לגילויו אלינו כלומר: האופן שאנו נפגשים איתו (אבל איננו אומרים שזו הגדרתו בעצם). אם אינני טועה למדתי פעם שצורת הסתכלות זו מקבילה לשמותיו יתברך.
שאלתי היא אם כן, למה אנחנו אומרים בתפילה "אתה קדוש ושמך קדוש" וכן בשבת "אתה אחד ושמך אחד"? יוצא שבענין אחד אנו מתייחסים גם "אליו" וגם לשמו, היתכן?
ואולי בעניין הקדושה-נבדלות והאחדות כן ניתן לומר שאלו לא רק אופני פגישתנו איתו יתברך אלא יותר מכך...
בברכה ותודה
אלעד
תשובה
בס"ד
שואל יקר - שלום לך!
שאלה טובה שאלת, בנושא עמוק מאוד ומורכב מאוד.
אכן, כדבריך – אין בכח השכל האנושי להבין את מהותו של הקב"ה, אלא רק את התגלותו בעולם.
אבל, ביכולתינו לתאר את הקב"ה בתארים שוללים: הקב"ה אינו כפוף לעולם; אין לו גוף, אינו משתנה, אינו תלוי בנבראים, אינו... אינו... וכו'.
התואר לה' שאנו אומרים בתפילה 'אתה קדוש' הוא תואר שולל, שמשמעותו - אתה נבדל מהבריאה. נעלה מכל המוגבלויות והחולשות, הגבולות והמיצרים הקיימים בעולם.
"ושמך קדוש" - גם התגלותך בעולם נפלאה ונבדלת מאיתנו, ואיננו יורדים לעומקה ולהיקפה של ההשגחה, של האור והטוב והחסד הבא ממנה לעולם כולו.
כך גם 'אתה אחד' פירושו – אין בך שום מורכבות של שני דברים. ושמך אחד – התגלותך בעולם היא אחת, כל חלקי הבריאה הם כמו חלקים בפאזל שמרכיבים יחד את התמונה השלמה.
כל טוב.