שאלה
שלום כבוד הרב,
ארבע מיתות בי"ד, סקילה, שריפה, הרג וחנק מתבצעות לאחר תהליך ממושך בו מתאמצים להוציא את הנידון זכאי, עד שאמרו שסנהדרין קטלנית היתה הורגת אחת ל70 שנה.
השאלה היא, מדוע המיתות אכזריות כל כך? היום למשל יש זריקת רעל שלא מרגישים את המוות. ובהבט הכללי, זה גם יכול לזעזע חברה. למשל, אם אחי יהיה חייב סקילה, האם אהיה חייב לרגום אותו באבנים ביחד עם שאר העדה?!
עוד שאלה, האם אין אפשרות שיתנו לנידון לחזור בתשובה? למרות שעבר במזיד עדים התראה והסנהדרין חייבה אותו מיתה. הרי נאמר שגם אם חרב חדה מונחת על צאורך אל יתייאש מן הרחמים. איפה היישום של הכלל במציאות שלנו, הרי אנו מעדיפים שהאדם יחזור בתשובה.
אני יוצא מנק' הנחה ששאלתי נובעת מחוסר ידע בנושא, אשמח אם תאיר את עיניי..
תשובה
שלום
א.חשוב שתהיה מידת הדין, וחשוב שהיא תישאר אופציה בלבד ולא יישומית. בשיווי משקל כזה, החוטא יזהר מחד, אך לא תיווצר מערכת של שפיכות דמים בבתי הדין. כך השכילה התורה שבעל פה לנהוג.
בהחלט יתכן שתהיה תקנת בית דין, אשר תשנה את יישום המוות פעם במאה שנים, כך שלא יבוצע כהוראת התורה אלא בזריקה. זה ניתן בכל מיני צורות, כמובן בכפוף לסדרי הפסיקה המקובלים. אך הבה נשאיר את האומץ והיישום הללו לעתיד, לאחר שתכונן כאן מערכת משפט על פי דין תורה.
ב.כאמור, יש צורך בבלאנס, והוא אכן נוצר על ידי העונש המפחיד והיישום המועט. חזרה בתשובה מיועדת לאדם פנימה, ולא לבית הדין אשר מוגדר על פי ראות עיניו- 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'.
כל טוב