אסון בימי שמחה. איך נוהגים?

קיבלתי את שאלתך רק לאחר השריפה. לצערי השאלה לא תתן לך מענה למעשה במקרה השריפה, אך אולי תוכל ללמוד ממנה לעתיד.
אשריך שנפשך כה מחוברת עם כלל ישראל,
הגמרא בתענית דף י"א כותבת:
"תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי! ואם עושה כן עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון...
[אלא יצער אדם עם הצבור] שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור. שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה?
אלא כך אמר משה [הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור"

הגמרא מביאה לומדת ממשה רבינו שכשהציבור נמצא בצער, צריך האדם להיות שרוי בצער עהם. שכשנלחמו עם ישראל בעמלק, משה ישב על אבן ולא על כרית, שכן עם ישראל היה נתון בצער באותו זמן.

הרב קוק באגרות ראיה א' אגרת לד, ואגרת צד, יוצא בחריפות נגד אנשי הישוב שבנו תיאטרון בזמן מלחמת העולם הראשונה וכתב שם שא"א להתענג בתיאטרון בזמן שאחינו בית ישראל שרויים במלחמה ורבים נהרגים.
למרות שנהרגו 44 אנשים בשריפה כמובן שא"א להשוות את המצב שהיה בזמן השריפה למצב שהיה בזמן מלחמת העולם הראשונה, אך בכל זאת נראה לי ראוי להשתתף בצער עם ישראל, ש44 מבניו נהרגו, 44 משפחות איבדו את יקיריהם, אלפי דונמים נשרפו באש, ועשרות משפחות איבדו את כל רכושם בשריפה.
מצד שני, ימי החנוכה אמנם לא נקבעו לימי משתה ושמחה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרע) אך, לא ראוי להפוך את ימי החנוכה לימי אבל, שכן אלו ימים שאסור לספוד בהם ואסור להתענות בהם.
לאחר השיקולים הנ"ל נראה לי שלא היה ראוי לעשות הרקדות ומופעים בזמן השריפה, נראה שגם היה ראוי להמנע משמיעת שירים של תענוג בימי השריפה כדי לשרות בצער עם הציבור.
אברך אותך בברכה שתזכה לראות בנחמת הציבור, בבנין הבתים ונטיעת היערות מחדש.

ש"י