שאלה
שלום לרב!
אני צינית, אני יודעת שלכאורה אין בעיה ולפעמים זה נחמד ומצחיק אבל זה כבר לא!
פעם זה היה רגיל, אבל היום זה כבר יותר פוגע ממצחיק, אנשים שאני מכירה כבר מעירים לי על זה וזה לא נעים.
אני רוצה להשתנות אבל אני לא יודעת איך וחוץ מזה, אני עצובה אחרי המחשבות האלה ואסור לעשות תשובה כשעולות בך בעקבות זה מחשבות של עצבות (הראי"ה זצ"ל) מה לעשות???
תשובה
ב"ה
שלומות,
אכן, צניות היא מידה מגונה כיוון שהיא גורמת לאוירה לא נעימה. השאלה הגדולה עימה עלייך להתמודד היא למה את רואה את העולם במשקפיים של עוקצנות?!
האם יש לך חוסר אמון בזולת?!
אולי,
חוסר אמון בעצמך, מה שגורם לך לזלזל באחרים?
אולי גאוה? אולי משהו מפריע לך והצניות משמשת מנגנון של בטחון כדי להגן על עצמך?!
אשר על כן אני מציע לך לפעול בשלשה מישורים.
האחד, לקרוא בכל יום בספרו של הרב הראשי לענייני עין טובה, הרב אריה לוין זצ"ל. כל יום בבוקר, סיפור אחד. ממנו אפשר לשאוב כוח לכל היום.
שנית, בכל יום השתדלי לעשות מעשה אחד של חסד למען הזולת.
שלישית, אני מציע לך לפחות פעם אחת להתאפק בשעה שרצית לומר משהו ואח"כ להיות גאה בעצמך על כושר האיפוק.
והעיקר - עיסוק בחסד ובטוב יביא את הכל על מקומו תבשלום.
ביקר,
שי