שאלה
כבוד הרב שלום,
אני מרבה לשלוח אליך שאלות ותמיד חוזרות אליי תשובות ועצות המעודדות ומשפרות, אני מקווה שגם הפעם תוכל לענות לי.
הבעיה שלי היא בתחום הלימודים.
אני לא ה-תלמידה המצטיינת... מאוד לא אוהבת לשבת וללמוד ואפילו קשה לי לפני מבחנים לתפוס את עצמי ובאמת ללמוד. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שקיבלתי ציון שהוא מעל 90 או שלמדתי למבחן והרגשתי שאני יודעת את החומר טוב ושאני מוכנה. כמו כן אני לא זוכרת את הפעם שבאמת סיימתי ללמוד לפני מבחן ולעבור על כל החומר. אני בכיתה י"א וזו הכיתה אם אני לא טועה הכי קשה ומאתגרת שיש ב-12 שנות הלימוד מא' עד י"ב. מצד אחד אני מרגישה שאני משקיעה את כל כולי, ומצד שני אני מרגישה שאני בכלל לא משקיעה מספיק. אני לא מפסיקה להשוות את עצמי לבנות אחרות, ואני יודעת שזה לא טוב תמיד להגיד שאני "צריכה להוציא 100" אלא צריך להגיד ש"כדאי להוציא 100"... אבל אני לא שולטת בזה. מבאס אותי לראות את בנות כיתתי מוציאות מאיות, כמובן שאחרי לימוד והשקעה יותר ממני, אבל איך הן יכולות לשבת וללמוד כל הזמן???, לבקש עזרה מבת לכיתה אני מתביישת לפעמים, אפילו שאני לא הטיפוס הביישן, כי לא נעים לי שבנות שמשקיעות, יצטרכו לקחת אותי בתור עול ולנסות להחדיר גם לי קצת מהחוכמה הזאת. אם חסר לי חומר לפני מבחן אני בחיים לא אבקש ממישהי לצלם ממנה את החומר, כי אני רואה מהצד את הבנות האלה שמנצלים אותן וכמה הן סובלות, לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי. אבל מצד שני- הכוונות שלי טובות ואני ממש צריכה עזרה, כשאני יושבת ולומדת עם מישהי- אני כמעט תמיד נכנסת לזה ולומדת, כי אני יודעת שיש עליי אחריות לעוד מישהי שלא לעכב אותה, וששתינו צריכות ללמוד, אבל אצלנו בכיתה [אני לומדת באולפנה עם דרישות גבוהות ורמה לימודית מאוד גבוהה], אצלנו כל אחת בפני עצמה ואין את הקטע של ללמוד ביחד ולעזור, אפילו שאנחנו הכיתה הכי מגובשת שיש וממש עוזרות אחת לשניה, העניין הזה פשוט לא נמצא אצלנו. אני ממש חוששת "לחיי" תעודת הבגרות שלי, אני לא בטוחה שהיא באמת תהיה... בעקבות הקצב שלי עכשיו- קשה לי להאמין שאני אסיים עם תעודת בגרות ביד. אני י-ו-ד-ע-ת שזה לא העיקר בחיים, ושיש הרבה מעבר לזה. אבל בשנים האלה זה התפקיד שלי- ללמוד בבית הספר, לעשות את מירב המאמצים כדי להוציא מעצמי את הטוב ביותר, אני גם רואה שההורים שלי מתאכזבים ממני ואין להם הרבה נחת
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
רק דבר אחד את צריכה ** ש מ ח ת ח י י ם **.
הרמח"ל בפתח ספרו מסילת ישרים כותב כי האדם נברא בעולם הזה כדי להנות מהחיים ולהתענג על השם.
השם רוצה וחפץ שלך יהיה לך טוב וכיף בעולם ולכן הוא ציווה אותך בדברים שיכולים להביא לך את השלמות הרוחנית,
את שמחת החיים,
את האושר העליון,
את הסיפוק וההנאה מכל שניה שאתה חי בעולם הזה.
צריך לקחת את החיים בידיים ובגדול ולא להיות כמו האיש הקטן בסיפור המפורסם אני מעתיק לך אותו.
עם היה איש קטן. הוא חי בבית קטן וכל חייו התנהלו במסלול קבוע וקטן. המחשבות שלו אף הן היו קטנות. בבוקר צילצל השעון הגדול והאיש הקטן נבהל. המחוגים הגדולים אמרו לו: "איש קטן, קום מהר ורוץ לעבודה!".
בעבודה השעון הגדול צרח נורא, בעל כוחו בשעה 8.00 והאיש הקטן ידע שעכשיו הוא צריך לעבוד. בשעה 13.00 שוב צרח עליו השעון: "הגיע זמן ארוחת הצהריים!" ובשעה 15.00 אמר לו השעון: "איש קטן, אתה משוחרר עד מחר, התייצבות בשעה 8.00!".
האיש הקטן חזר לביתו, לחץ על כפתור הטלויזיה הגדולה. בשעה 19.00 בדיוק כיבה את המכשיר, אכל והדליק את המכשיר שנית ב- 20.15 כמו בכל ערב. ב-22.00 כובה המכשיר סופית לערב זה והאיש הקטן עלה על מיטתו כאשר עיניו תלויות בתחינה בשעון הגדול שמעל לראשו.
לאיש הקטן היה הכל, כלום לא חסר לו, מלבד איזו אהבה קטנה,עניין קטן, אושר קטן, טעם קטן לחייו הקטנים...
אל תתני לעצמך להיות כה קטנה בעיני עצמך !
תחפשי בתוכך ותגלי שיש לך המון המון כוחות חיוביים ושמחת חיים!!!
חזקי ואמצי !!!!
שמחי בחלקך ,
תהי מאושר במה שיש לך.
עוזיאל