שאלה
שלום רב,
על אף רצוני הרב להתקרב לקב"ה אני תמיד מרגישה רחוקה כאילו אני מתאמצת יתר על המידה אבל לא בנקודה הנכונה ומוצאת עצמי תמיד ליד או בצד. אני מרגישה שלעולם לא אצליח למלא את יעודי בעולם הזה ושלעולם לא אתחתן או אגיע לשמחה אמיתית. וכל זאת ידוע לי כעצת היצר אבל לצערי התחושה הזאת ממלאת אותי ואני מרגישה חסרת אונים להכיל אותה.
תשובה
אני חושב שאם היינו הופכים את המשפט בשאלתך החשובה היינו מוצאים תשובה בתוך השאלה. במקום "על אף רצוני הרב להתקרב לקב"ה אני תמיד מרגישה רחוקה" אני מציע לך לומר: "על אף שאני מרגישה רחוקה רצוני גדול להתקרב לקב"ה".
שימי לב כמה פעמים השתמשת במילים "אני מרגישה". רחוקה. מתאמצת יתר על המידה. לעולם לא אצליח למלא את יעודי. לעולם לא אתחתן. אני חסרת אונים. ובאמת כל הדברים הללו אינם המציאות האמיתית אלא הרגשות בלבד!
אחד הדברים הכי עמוקים שרבי נחמן מלמד אותנו זה להפריד בין החוויה ובין המציאות. מקור הדברים הוא בליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח: "כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך - שמראין לו התרחקות. ונידמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל ליכנס בעבודת השם. ובאמת - כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות". מצד אחד החוויה הפנימית היא קשה. חוויה של הרחקה ויאוש בדיוק כמו ההרגשות שתיארת. אבל רבי נחמן אומר שזה לא המציאות. זה רק "מראין לו", זה רק "נדמה לו". אבל "באמת" המציאות האמיתית הפוכה לגמרי!
החוויות הקשות בנפש הן בעלות עוצמה ומשכנעות מאד. ואין לנו שום דרך להתגבר עליהן אלא על ידי אמונה בצדיקים. אנחנו נמצאים ב"מדמה", בתפישת מציאות דמיונית שנובעת מתוך הזדהות עם החוויה הפנימית וחוסר יכולת לזהות מה באמת קורה. את המציאות האמיתית יכולים לתפוש רק הצדיקים ורק האמונה בהם יכולה לאפשר לנו לתפוש באמת את המציאות.
פעמים רבות החוויה הפנימית חזקה יותר מהמציאות, אבל האמונה חזקה יותר מהחוויה הפנימית. וכשתצליחי לקלוט שמה שעובר עליך זה לא את, זה רק מה שעובר עליך, תוכלי לומר "אני רק מרגישה רחוקה. הצדיקים אומרים לי שזאת לא האמת. העבודה שלי היא רק להאמין להם ולהמשיך לרצות. אז אני רוצה להתקרב למרות שאני מרגישה רחוקה"
מי את באמת? נשמה קדושה וטהורה. עצם הטוב. רבי נתן כותב, שהפחות שבישראל עם טיפת דעת יכול לעמוד מול כל העולם עם תאוותיהם. זאת היא האמת. זאת היא המציאות. וגם אם את מרגישה להיפך: אני אפס, אני רע, אני כישלון שאין לו כוח להתמודד עם כלום. כל הסיפור הזה זה רק הרגשות, ניסיון פנימי. והבחירה שלך היא להאמין לצדיקים ולא לחוויה.
כל פעם שעולים ומתגברים הרגשות השליליים ואנחנו בוחרים שלא להאמין להם, כל פעם שאנחנו מחליטים להאמין לטוב שבנו כפי שמספרים לנו הצדיקים, אנחנו מתקדמים, אנחנו מנצחים, אנחנו מתעלים. וכל רגע קדוש כזה מצטרף לעוד ורגע ועוד רגע, עד שלבסוף מגיע גם הניצחון הגדול, שאנחנו יכולים לראות אותו בעיניים כפי שרואים אותו גדולי הצדיקים.
אפשר כבר עכשיו לשמוח, כי באמת "כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות". את מרגישה רע אבל מה שקורה לך הוא טוב! הוא התקדמות! הוא בניה!
את בסדר גמור. מדד ההתקדמות לפי תוצאות הוא דמיוני! את לא צריכה להתאמץ להשתנות, רק לתפוש שמה שעובר עליך עבר על כל הצדיקים והוא סימן שאת לגמרי לגמרי בכיוון הנכון. רק מי שבדרך לאור חווה את החושך. רק מי שרוצה את הטוב מתנסה בתחושה שהוא רע. את לא צריכה להגיע לשום מקום, רק להרפות ולהסכים להרגיש את מה שאת מרגישה בלי התנגדות. ומתוך ידיעה שכך זה נועד להיות. כך את גדלה. וזה דבר משמח. הטוב מנצח!
חזקי ואמצי
ארז