אני מרגישה שכל פעם שיש פיגוע אני ממשיכה הלאה, מדפדפת לדף הבא בעיתון

שלום...
זה שאת בכלל מודעת ויושב לך על הלב שאת אטומה לדברים האלו, זה כבר אמור להרגיע אותך ומראה שהלב שלך עוד חי.
אנחנו צריכים לשחזר את ההתרגשות שהלכה כאן עם החטיפה של נחשון ווקסמן ז"ל, את כל מה שהלך בתקשורת, התפילות, כל האווירה שעטפה אותנו, כדי לדעת איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום, אבל במדינה כמו שלנו, נראה שזאת הקללה הגדולה ביותר שרובצת עלינו:
השחיקה הזו של הלב, האטימות הזו, האפטיות שמתלבשת וגדלה עם הזמן.
אין הרבה מדינות אם בכלל, חברות, שמתמודדות עם מוות, שכול ואבדן בקצב ובכמות שאנחנו חווים כאן.
אז נכון שמצד האמת היינו צריכים בכל פעם שאנחנו שומעים על אירוע כזה, פציעה קשה של יהודי, משפחה במצוקה לעצור באמת הכול, כי חיים של יהודי עומדים כעת על המאזניים ואם לא עכשיו אז מתי כן נביא לידי ביטוי את היהדות שלנו, אבל לאור התדירות והכמות הבלתי נתפסת נראה שהכיוון צריך להיות מעשי יותר.
שמעת על חייל שנפצע? תינוק ששוכב עכשיו במצב קשה? תקדישי כמה שניות מהחיים שלך לאמירת פרק תהילים קצר.
שמעת על אירוע יותר משמעותי, המקרה ממש נגע בך? דברי עם הקב"ה, תיכנסי איתו למשא ומתן, בואי ותראי לו שאת יודעת לעשות עסקים!
קבלי על עצמך משהו קטן עם דגש על קטן. לא בומבסטי מידי, כזה שהיצר יודע שלא תוכלי לעמוד בו.
תכווני יותר ב'שהכול נהי'ה בדברו', ברכה כל כך קטנה אבל עם עוצמות גרעיניות!
תקבעי לעצמך שמארבע אחרי הצהריים עד לשעה חמש, לא משנה מה קורה, את לא שומעת לשון הרע!
תוציאי מעצמך יותר בגלל המאורעות האלו, הרי אנחנו מאמינים שאין מקרה בעולם, ואם רצה הקב"ה וסובב את הדברים כך שאת היית צריכה לשמוע את הידיעות הקשות האלו כנראה שיש לקב"ה איזה מסר שהוא רוצה להביא!
זה יכול גם להיות ב'שב ואל תעשה', נראה לך לא שייך להתחיל ולאכול שווארמה עצבנית בדיוק אחרי ששמעת שמישהו נפצע בפיגוע, אז תלכי על משהו פחות מושך....כמובן לפי המינונים שלך, כוחות הנפש שלך ובקצב של הנשמה שלך.
בדיוק בשביל הדברים האלו יש לך גם את 'שומע תפילה' בשמונה עשרה, לבקש במילים שלך על כל מה שבא לך.
ולא תאמיני, אבל תתפלאי כמה כוח יש בקבלות האלו, בתפילות הקטנות האלו שלך, שרק את והקב"ה יודעים מהם...
בשורות טובות

אבינועם
avinoam811@gmail.com