אני מרגישה מנוונת...

שלום לך נערה יקרה,
הדברים שכתבת ממש נוגעים ללב וניכר שהם יוצאים מלב שבור וכואב. אם היה אפשר הייתי שולחת לך דרך המחשב חיבוק גדול אבל את זה הטכנולוגיה עדיין לא המציאה...
בדברייך יש נקודת אור גדולה: הייתי שם כבר. זו לא מציאות רחוקה ממך שאין לך מושג איך מגיעים אליה. זה משהו שהיית בו ועזבת באופן זמני. בעזרת ה´ ובעזרת אמונה בעצמך ובכוחותייך עוד תחזרי לשם, ובגדול. הרבה פעמים אחרי שחוזרים נהיים אנשים יותר עוצמתיים, יותר מאמינים, יותר טובים. כך שיש מקום לעידוד.
ובכל זאת, עכשיו את רחוקה משם, אפילו רחוקה מאוד לפי הרגשתך. מה עושים כדי לחזור? גם פה יש נקודת אור – הרצון שלך. אם היית אדישה לכל מה שקורה – הייתי יותר מודאגת. אבל זה שהמציאות הזו מטרידה אותך ואת רוצה לחולל שינוי – פה טמון המפתח לתיקון.
את כותבת שהתפילה שלך בלי כוונה. לפחות את מתפללת, גם זה משהו. נקווה ש"בעקבות המעשים ימשכו הלבבות" כפי שכותב "ספר החינוך". מתוך זה שעושים מעשה – הלב נמשך אחריו וכבר אי-אפשר בלעדיו. את, למרות הקושי הגדול – ממשיכה להתפלל, וזה מקסים. את יכולה להחליט שכל שבוע את מנסה להתכוון בחלק אחר בתפילה. פעם ב"מודה אני", פעם ב"שמע ישראל" ופעם בברכה מתוך "שמונה-עשרה". ככה לאט-לאט תתחילי לחזור לעצמך. תגלי עד כמה זה נפלא להתפלל, עד כמה זה ממלא ונותן חיות לנפש.
אנו בנויים מגוף ונפש הקשורים זה לזו בקשר הדוק, קשר בל ינתק. לגוף יש צרכים כמו אוכל, שתיה, שינה. לנפש יש צרכים כמו תפילה, פרשת שבוע, לימוד. כשם שאין אנו מתעלמים מצרכי הגוף – ככה אסור לנו להתעלם מצרכי הנפש! כמו שהגוף לא יכול להתקיים בלי הדברים הללו – גם הנפש לא! וזה דבר שחייבים להבין ולהפנים.
לפני מספר שנים למדתי במדרשה. ראש המדרשה נתן לנו עצה איך להרגיש התקדמות בחיים: כל שבוע להתמקד בעבודה על משהו אחר. שבוע שמירת הלשון, שבוע תפילה, שבוע צניעות, שבוע התמודדות עם הכעס וכן הלאה. אחרי שבוע הדבר עליו עבדנו יותר נכנס למודעות. יש עוד המון מה לעבוד עליו אבל הוא יותר חלק מאיתנו מאשר מה שהוא היה לפני שבוע. את יכולה לאמץ לעצמך את השיטה הזו וכך בהדרגה לצאת מהמצב בו את נמצאת.
אבל חס וחלילה להתייאש מעצמך, זה ממש אסור! רבי נחמן כותב ש"אין יאוש בעולם כלל", אז איך את יכולה לעשות משהו שלא קיים? צריך להאמין בעצמנו מאוד-מאוד, להיות בטוחים שיש לנו את הכח להתמודד, אחרת ה´ לא היה מביא את זה עלינו.
ואם כבר הזכרנו את רבי נחמן, אז בליקוטי מוהר”ן תורה רפ”ב הוא כותב: “דע, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות. ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע. ועל-ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות – על-ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה".
זאת-אומרת שאין אדם בלי מעט טוב. אין אדם שכל מה שהוא עושה זה רע. גם את, במקום הנמוך בו את נמצאת – יש נקודות טובות. לא הכל שחור. מציאת נקודות האור הללו מאפשרת לנו להתחיל את תהליך החזרה לעצמנו, לאישיותנו. תנסי זה כל הזמן להעצים את הטוב, להגדיל אותו. כשמדליקים גפרור אחד קטן הוא מגרש חושך גדול. כשתעשי טוב הרע ייבהל ויקטן.
הזכרת את הבחור שהיית איתו בקשר ושעזר לך להתקדם. את ראויה להערכה רבה על היושר הפנימי והאומץ לעשות את הצעד הנכון הזה והקשה כל-כך של ניתוק הקשר. בטווח הקצר זה קשה וחסר מאוד, אבל לטווח הארוך זה משתלם ואת רק תרוויחי מכך. תהיי יותר נקיה וטהורה לקראת הקשר האמיתי שלך עם האדם עימו תתחתני בעז"ה בבא העת.
אני חושבת שזה לא נכון לתלות את כל ההצלחות שלך בו ואת כל הכשלונות שלך בך. אולי הוא עזר לך להיות יותר טובה – אבל זו את זו שהיית ככה בפועל! התפילות לא היו שלו, גם לא הכוונות וגם לא הערכים. הכל שלך, מתוכך, מכח אישיותך. יכול להיות שהוא עודד, הוא כוון, הוא עזר. אך בפועל את היא זו שעשית את הדברים ובשמים הזכויות הן שלך. לכן את יכולה להתעודד ולדעת שאם פעם הצלחת להתכוון – תצליחי גם בעתיד, ואם פעם היית חדורת אידאלים – זה ממשיך לזרום בעורקים שלך.
הרבה הצלחה, וכמובן את מוזמנת בשמחה לפנות ולשתף גם בהמשך.
מוריה,
morionet6@gmail.com