אני מרגישה לא טוב עם עצמי ואני בירידה רוחנית...מה לעשות?

שלום...
לא יודע מה איתך ותקני אותי אבל עד כמה שאני יודע מיילים לא יכולים להיכתב
מעצמם,ככה שמקריאה של המייל שלך אני יכול לדעת כמה דברים:
קודם כל שמישהי כתבה אותו ולא רק שהיא כתבה אותו אלא היא גם מודעת פחות או יותר מצוין למה שמפריע וכואב לה ולא צריך להיות גאון של אמא כדי לראות שמשהו כאן מפריע לה והרבה יותר מזה, איכפת לה!
מכירה את המישהי הזו?
עכשיו,בדרך כלל,הבעיה שלנו,מתי שאנחנו שוקעים בביאוס עמוק וטובעים בתסכול
וכאב פנימי,היא שפשוט קשה לנו לעצור רגע הכול,להוציא ולו לשניה אחת את
הראש,לקחת קצת אוויר ולראות איך הדברים נראים מבחוץ,ולמרות שמסטיק יותר
עושה לי את זה מאשר ללעוס עוד קלישאה,אבל וואלה זה נכון: דברים שרואים
משם לא רואים מכאן,פשוט בגלל שהעיניים של ה'כאן' הזה תקועות יותר מידי
עמוק בכאב הפנימי,עצומות מכאב,או מפחד,בדרך כלל משניהם.
אז קודם כל את עוצרת הכול.לוחצת על כמה כפתורי OFF שאת מכירה,מכבה
הכול,מתנתקת,מנסה לצאת.
איך? איך שמרגיש לך,רק את מכירה את עצמך ויודעת איזה דבר יכול להעביר
אותך להילוך של סלואומושיין,באיזי,בזרימה,ברגוע.
תקראי לזה דמיון מודרך,תקראי לזה סמי,אנחנו ביהדות אוהבים לקרוא לזה
התבוננות,שזה כמו התבודדות רק עם קצת יותר מחשבה.
עכשיו,בהנחה שבאמת יישמת את הדברים ואת קוראת את התשובה בסוף העולם שמאלה (סוף העולם יכול להיות גם הגינה מתחת לבית,בתנאי כמובן שאף שכנה לא הולכת לטחון לך ת'מוח בג'יבריש)
תתבונני קצת על הכאב הזה שאת מרגישה עכשיו,עם הירידה הזו,אם ה'אין לי כוח
לכלום' הזה שכתבת וקפלת בתוכו כל כך הרבה.
מה לעשות שרצה הבורא שכמו שהמכוניות חיות על דלק ונושמות דיזל או סולר
ובלי זה,האוטו גם אם הוא יהי'ה מאוד צ'רמניג,פשוט לא יזוז,ככה גם אנחנו,בני
האדם מתדלקים על כוחות נפש שהם מאגרי השמחה והסיפוק שלנו.
ברגע שאדם מוציא יותר כוחות נפש ממה שהוא מקבל,המנוע מתחיל לזייף
אם הוא קצת מודע לעצמו וחכם,הוא מבקש עזרה והולך למישהו שיחזק אותו קודם כל הקב"ה! ואחר כך להבדיל,אדם קרוב,'חברים מקשיבים',(לפעמים את יכולה לגלות שגם החתול של השכנה יודע להקשיב יופי...) ואם הוא פחות חכם,הוא מתחיל להתבוסס בתסכול של עצמו,עד שמישהו מבחוץ שם לב.או שלא...
קשה לך,מציק לך,כואב לך...למה,כי מה?
את מרגישה שמשהו אוכל אותך,מכרסם בך מבפנים,תופס אותך חזק ויושב לך כמו
אבן ששוקלת ארבע טון על הלב והכי מפחיד הוא שכמו שכתבת: 'הן ממש לא
מבינות אותי...!'
לא כי הן עושות דווקא או בכוונה,ממש לא,מה פתאום!
אבל את יודעת, יש מצב שכמה שיש לך חברות טובות,כמה שהן מנסות,כמה שהן
משתדלות...זה פשוט לא זה.
אבל יודעת מה? בואי נזרום קצת,בואי נגיד שניסית לדבר איתן עוד פעם
והפעם,הם כן הבינו.
איך את יודעת? מה זאת אומרת.
הם נענעו לך עם הראש 5 פעמים 'כן', אמרו לך 4 פעמים 'אנחנו מבינות' פלטו
3 פעמים 'פשש..מה באמת,איזה מסכנה?' אמיתי כזה, מהלב, הביאו לך 2 פעמים
ממחטות של טישו ופעם אחת אפילו חיבקו אותך!
ואחרי דבר כזה, אין בכלל ספק: כן,הן מבינות אותך.
אוקי,שיהיה. ומה עכשיו?
אז נכון שזה עוזר לפרוק מהלב,להקל את התחושה, אבל עדיין ה'בעיות' כמו שאת
מגדירה אותם,הקשיים,עדיין שם,מחכים לך בפינה עם העיניים הגדולות שלהם.
עדיין את מרגישה שלא איכפת לך מהאורך של החצאית...
אבל עם יד על הלב,איך היית מרגישה אם הייתי אומר לך שאני מכיר מישהו,משהו
באמת מדהים!
דבר כזה עוד לא ראית,מטורף לגמרי,ישר לפנים!
והוא...יש לו מכשיר כזה חדש,עם אלקטרוניקה יפנית,עמידות גרמנית וביטוח
אמריקאי,ורק עוד שנה זה יעלה בכלל על המדפים.
מה עושה המכשיר הזה? פשוט מכניסים לך אותו לפה, והוא מתרגם על המוניטור
את הרגשות שלך ב-ד-י-ו-ק ואז, הדבר הזה מחבר לעצמו את החוט
השני וככה הוא יודע להרגיש ממש אבל ממש בול כמו שאת מרגישה.
פשוט במקום לשבת על הכיסא ולהתחיל לשבור ת'ראש איך לעזאזל את הולכת
להסביר לדבר הזה שיושב פה מולך מה את מרגישה,איך את הולכת לתרגם כל כך תחושות של כאב למילים כל כך מוגבלות,במקום זה,את הכול עושה המכשיר הזה ואת יכולה להיות בטוחה: הוא מבין אותי!
ולא רק זה,אלא שהוא גם יכול להציע לך פתרונות שבאמת יעבדו!
אני מניח שאת כבר יודעת לאן אני חותר נכון?
אז פשוט השאלה השנייה שתשאלי את עצמך אחרי ה'למה כואב לך' היא:
האם את באמת מאמינה בעיקר השני שכתב הרמב"ם (ואולי זה הזמן לציין ש13
העיקרים שכתב הרמב"ם הם לא תחביב או דת להמונים, אלא היסודות העיקריים של
הדת שלנו והרבה יותר ממצווה לדעת אותם וללמוד אותם טוב טוב!):
"אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשי בני אדם וכל
מחשבותם, שנאמר: היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם: (תהילים ל"ג יא)".
עכשיו,או שאנחנו מאמינים שיש ריבונו של עולם וכל הבריאה המופלאה הזו
נבראה על ידי הקב"ה או שאנחנו לא מאמינים ואז...זה כבר לא בעיה של כאב
אלא בעיה של אמונה שזה אומר שזה שאלה אחרת לגמרי.
אז אומר לנו הרמב"ם בעיקר השני בשפה שלנו:
אין לך כוח ונשבר לך לגמרי מהכול?
אז רק שתדעי שבדיוק,אבל בדיוק (ולמען האמת כואב לו,לקב"ה הרבה יותר
משכואב לך,כמו כל הורה שרואה את הכאב של הילדים שלו) ככה גם הוא מרגיש.
ולא יודע מה איתך אבל אם הייתי יודע שמלך העולם,שהקב"ה מרגיש בדיוק את מה שאני מרגיש,וכואב את הכאב שלי ובוכה איתי ביחד,וואלה,זה כבר היה עושה לי יותר טוב.
כתבתי יודע? אז סליחה,התכוונתי מרגיש. אם הייתי מרגיש.
כי נראה לי שקודם כל זה בדיוק הבעיה שלך ושל כולנו.
זה לא שנולדת אתמול ורק אתמול התוודעת לקסם הזה של היהדות.כתבת בעצמך
שהיית פעם יותר מקפידה,רק מה,את,אנחנו יכולים לומר אלף פעם ביום:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם.... ולהמשיך הלאה כאילו כלום.
נו מה,אנחנו עושים צחוק? כאילו אם הוא מלך העולם,אז ממילא כל המושג
של מלכות הוא שליטה,ידיעה,אנחנו אומרים שהקב"ה יודע הכול ושולט
בכול...והמלך מלכי המלכים הזה הוא קודם כל אבא שלנו,אבל רגע, אם אנחנו
באמת יודעים את זה,למה אנחנו עדיין מרגישים מבואסים,ושקשה לנו,ושעוד שניה
אנחנו הולכים לטבוע?
כי אנחנו לא מרגישים את זה!
לא חיים את זה!
לא עולים כיתה.נשארים תקועים ב'וידעת היום' ולא מגיעים אף פעם ל'והשבות
אל לבבך', כאילו שאנחנו עושים טובה למישהו.
אז בשביל לקבל קודם כל זריקת הקלה לווריד,את צריכה להתחיל ולהאמין שזה לא
כל כך אמור להיות לך משנה אם החברות הנחמדות שלך (בלי ציניות...) מבינות
אותך או לא,מה שמשחק כאן תפקיד חשוב הוא, שהוא הוא, מלך
העולם,הקב"ה,באמת מבין ומרגיש וחי ונושם אותך. הרבה יותר
ממה שאת חושבת.
לי זה בדרך כלל עושה הרבה יותר טוב,שאני יודע שאני לא לבד.
הרי מזה החיים שלנו אם לא אוסף של מערות,שנראים לנו רצופות קשיים ומה
הקב"ה רוצה מאיתנו?
שבסך הכול במקום להמשיך ולעצום את העיניים מפחד וכאב, שנפתח אותם ונראה
שאנחנו לא לבד.
שנדע באמצעות הביטחון שמגיע מהאמונה איך לגשת לקושי,לחבילה הזו,לפתוח את
העטיפה ולראות שבתוך תוכה מתחבאת לה...נשיקה.
כן כן,נשיקה מהריבונו של עולם.
זוכרת מתי בפעם האחרונה קיבלת ממישהו ממש שווה נשיקה ועוד שזה יהי'ה מצווה ולא תחושי אחר כך שבא לך לזרוק את הנשמה שלך לאשפה?
אז הנה הגיע הזמן להתחיל את הספירה מחדש...
נכון שבגיל הזה כל הנושאים האלו בעיתים,אבל גם מבחינת ההלכה,מותר
לכתחילה של הלכתחילה לקבל נשיקה מהקב"ה,מהריבונו של עולם...מאבאל'ה שלך.
וככה את צריכה להסתכל על הקשיים שלך,וככה את צריכה להרגיש!
הקשר שלך עם הקב"ה לא נפגע בכלל,רק עובר מהלך טבעי של "יעלו שמים ירדו תהומות"
זה בסדר גמור,לכולנו זה קורה וזה המהלך הטבעי בעבודת ה'.
אנחנו עולים ועולים, מרגישים שעוד שנייה ונגע בשמיים,ואז....בום!!! ירדו תהומות...
אבל כל החכמה היא לדעת שגם שאנחנו מרגישים ריחוק,גם שפתאום לא כל כך
הולך,גם שהגעת למושג שרץ יותר מידי חזק אצל בחורי הישיבות ל'ימי השנאה'
גם אז,גם ב'ירדו תהומות' הריבונו של עולם לא מחכה לך.
הוא פשוט איתך ביחד!
בקושי,בכאב,אין לו אפשרות אחרת,כי ככה זה אצל הורים.
חשבת פעם על אמא שמחכה כל כך הרבה זמן לילדה שלה ואז הילדה באה הביתה
מלוכלת ואמא שלה אומרת לה:
"הלכלוך,הכתם הזה שיש לך על החצאית פשוט פוגע בקשר שלנו?"
ואם כן צריכים לאשפז אותה...
מה הקשר בכלל? איך זה קשור?
מבחינת התכל'ס,לא כל כך ציינת את הקשיים שלך ולכן קשה לי לתת לך עצות
מעשיות כי עטפת את כל התחושות האלו באמירה כללית של 'קשיים' אבל מה שאני
כן יכול להגיד לך שאולי באמת הגיע הזמן לרענן לעצמך למה את כל כך מיוחדת
ולמה כל כך חשוב לך לשמור על כל הנושאים האלו של הטוהר כדי שתוכלי אי"ה
לבוא בתחושה הכי שלמה לחיי הנישואין שלך ולקחת את כל הקופה.
קשה לך,נשבר לך,אבל דווקא בגלל זה את הולכת לקבל אי"ה הרבה יותר.
כל טיפת קושי,כל טיפת צער לא הולכת לשום מקום מלבד לכספת של הקב"ה והוא מחכה...ואז,אי"ה מתי שתרגישי שאת צריכה אותו...כל כך צריכה אותו,תאכלי להיישר מבט ולהגיד:
ריבונו של עולם,נכון שאין לי בזכות מה לבוא אליך,אבל אתה זוכר את התקופה
ההיא שהיה לי ממש קשה ורק אתה יודע עד כמה,ובכל זאת המשכתי להתלבש
צנוע...?'
ואז תביני והרבה יותר מזה,תרגישי למה כל הכאב היה שווה!
מה עוד שאנחנו לא צריכים ללכת כל כך רחוק,כבר עכשיו, את צריכה לדעת שאת
כפשוטו שומרת על העם שלנו,מונעת עם הקשיים שלך את הפיגוע הבא,בונה עולמות
במקום להחריב...
לגבי שאר הקשיים,במידה ויש לך דמות שכן יכולה להבין את המצב,אולי כדאי
שתספרי לה,שתאיר לך עוד כמה נקודות,לא בריא לשמור בבטן.
דברי איתו,עם הקב"ה,תספרי לו הכול,שיעזור לך,שיכוון אותך,שייתן לך סייעתא
דשמייא לשלוח אלייך את ההרגשים הנכונים ואת השלוחים שלו.
תבחני את שורש הדברים,עד שתעלי על הסיבות,למה ומאיפה זה התחיל בכלל
ואיפה המקום שאת צריכה להשתנות בו.
ותדוני לטובה את הסביבה. תזכרי שאף אחד לא עושה לך דווקא, אלא לפעמים
אנשים מגיבים ממקומות של רגש במקום של הבנה.
כולנו כאלו,לכן גם בבית,פשוט תסבירי את עצמך,שאת עוברת עכשיו קצת קשיים ושאי"ה את מנסה להתמודד ושבינתיים אם אפשר קצת להרפות.
לא תאמיני כמה דברים יכולים להשתנות באמצעות דיבורים...
מקווה שיעזור לך קצת.

רק טוב,בשורות טובות ושמחה אמיתית

אבינועם
avinoam811@gmail.com