שאלה
שלום הרב,
אני בת 18 והיו לי כבר כמה אפשרויות לקשרים עם בנים בשנים האחרונות, אבל תמיד ניתקתי את הקשר כבר בהתחלה כי הדבר גרם לי לסתירה פנימית: א. כי זה מנוגד להלכה. ב. כי לא הרגשתי כלום כלפי אותם בחורים, להפך : משום מה תמיד חשתי דחיה.
זוהי בקיצור ההיסטוריה שלי בתחום הזה, ועכשו אני עומדת בפני בעיה.
העניין הוא שיש אחד בעיר שלי שאני מכירה אותו משהייתי קטנה אבל אף פעם לא יחסתי חשיבות לכך, ולפני כחצי שנה אבא שלי אמר עליו משהו לאמא שלי, ופתאום הרגשתי "בום" ממש גדול בתוכי ולא הבנתי מה עובר עלי, אבל מאז כל הזמן אני מחכה לראות אותו בבית הכנסת ואני ממש מתגעגעת אליו אם הוא לא נמצא. אנחנו לא מדברים, אפילו לא" שבת שלום" ואין ביננו כל קשר. ידיד טוב שלי והוא חברים, אז שיתפתי את ידיד שלי ברגשות שלי והוא ממש התלהב, כי הוא אמר שהבחור באמת אחלה, צדיק ובחור מצויין והכל.
אני ממש רוצה שידיד שלי יכיר ביננו, כי אני מרגישה שככל שהזמן עובר זה הורס, וא"א לשמור על רגשות כל כך הרבה זמן בלי לדעת אם יש לנו בכלל עתיד ביחד...
הבעיה היא שהוא רק בן 19 ויש לפניו עוד 3 שנים של שירות צבאי.
אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה להכיר אותו, אבל מפחדת שקשר ממושך יפחית את הקדושה ביננו. מצד שני, אני בכלל לא בטוחה שאני מוכנה להנשא לחייל קרבי שלא נמצא כמעט בבית.
האם הברירה היחידה שלי היא להמתין?!
אני מפחדת לאבד אותו
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אם הוא הבחור המיועד לך והוא ה"חצי " השני שלך אז אין כזה דבר שאת תאבדי אותו.
ראי נא, את בחורה בוגרת ורק את צריכה לקבל הכרעה על המשך חייך .אף אחד לא יקח אחריות על המעשים שלך.ולכן את צריכה להתחיל לגבש לעצמך את דרך החיים שלך ולפעול בנחישות על פי הדרך הזו.
תמיד יש חששות ואת כרגע מקדימה את החששות לפני שבכל את הכרת את הבחור.
אני חושב שאם את מעוניינת להכיר אותו ואת רואה חתונה איתו כדבר ריאלי אז קדימה !!אל תחכי אפילו יום אחד.תבקשי מהידיד שיצור ביניכם את הקשר הראשוני ותפגשו ואז לאחר זמן תברו האם בכלל יש התאמה וכ"ו וכ"ו.ואז זה הזמן להתמודד עם חששות ושאלות ולבחון את המציאות כפי שהיא .
בהצלחה,
עוזיאל
.