אני חולמנית ומאוד איטית.

שאלה

בס"ד

כבוד הרב, ברצוני לשאול אם יורשה לי 2 שאלות

1ץקראתי פעם שכאשר אומרים את שם השם יש להתכוון "אדון הכל שהוא היה והוה ויהיה", וכשאומרים "אלוקינו" צריך להתכוון:"תקיף, בעל היכולת ובעל כל הכוחות כולם", מן הסתם בתפילה יש המון אזכורים של 2 המילים האלה, וכל פעם צריך לומר בלב את המשפטים האלה וזה לוקח המון זמן, כי זה אופציה למשמעות של 2 המילים הללו, שאי אפשר להכניס את תמצית משמועתם למשפט אחד, וכשאומרים אותם, זה מיד מצריך חשיבה של מה עומד מאחוריהם [לנסות להרגיש מה זה "היה" ולנסות לחוש את התחושה הבלתי נתפסת של מה זה "יהיה",] ואין לזה גבול זה כמו הספר המפורסם zoom שמראה תמונה בתוך תמונה פרט בתוך פרט, כי שאתה מנסה למצוא למילים משמעות אז אתה צריך לחשוב על המשמעות של המילים שמצאת ואין לזה סוף! [סליחה שהארכתי בדיבור, פשוט רציתי להמחיש את התחושה]-וזה מיד העלה בליבי את השאלה, האם באמת צריך לומר את זה כל פעם שאומרים את שם השם ו "אלוקינו"-או רק בברכות הראשונות, או שזה רק מנהג?

ולגבי ה"כוונה בתוך כוונה" איפה עובר הגבול אם בכלל?

ולשאלה האחרונה:

אני ילדה חולמנית מטבעי, תחונה שמקשה עלי בהרבה תחומים [על אף שיש לה יתרונות לא מעטים] ומאטה כמעט כל מה שאני עושה.

פעם כשהייתי מתפללת הייתי יכולה לומר את כל המילים אבל ראשי היה יכול להיות בכלל במחוזות דמיון אחרים. כשהיתי מתעוררת הייתי ממשיכה מאיפה שהתעוררתי. לא ממזמן הגעתי למסקנה שאולי זה לא נכון ואני צריכה לחזור אחורה מבלי שם השם מאיפה שאני זוכרת שהפסקתי להתרכז באופן מלא. אבל הדבר הזה לוקח לי הרבה יותר זמן ממה שחשבתי. אני מסוגלת לעופף רבע שעה ברציפות בלי לשים לב ואז לחזור אחורה. הרבה פעמים יוצא שאני ממשיכה את התפילה הרבה אחרי שכולם גמרו, מתפפלת לבד בבית כנסת, או ממשיכה על חשבון השיעור הראשון בביה"ס שכבר התחיל.

האם בכל הקטעים אני צריכה לחזור אחורה? או שאפשר רק לומר בפה ולצאת ידי חובה.

סליחה על שהכברתי מילים, אני מסתובבת אם הבעיה הזו המון זמן בבטן, ולא היה לי זמן לכתוב

תשובה