שאלה
שלום הרב,
אני בבעיה, יש לי אופי מאוד מאוד בוגר <אני לא חשבתי ככה עד לא מזמן אבל שמתי לב להרבה דברים שאמרו לי לשים לב אליהם>
ובאמת שמתי לב שאני לא יכולה לדבר על נושאים רציניים עם חברות שלי <אני בכתה ח'>, בגלל שאני מרגישה שם.. זה ישמע אגואיסטי אבל תינוקיות לידי, אבל רק לידי כי יחסית לבנות בגילם הם מתנהגות כמו שצריך.
חוצמזה שבנים בכתה י' וי"א מדברים איתי המון על דברים רציניים ועל בעיות שלהם, ואני יושבת ומקשיבה. אני לא יודעת אם מבחינת ההלכה זה אסור או מותר, אבל מה אפשר לעשות? גם בקשר לחברות בלי שהו תיפגענה וגם בקשר אלי, איך אני בונה את האופי שלי כך שאני אוכל להיות גם איתם. בלי קשר לזה שרוב הבנות שאני מדברת איתן שיחות נפשיות ורציניות הם בשירות לאומי או בכתה י' ומעלה.
אני יודעת הרב, שזה שאלה מסובכת וקצת לא מובנת, אבל אני מאוד מקווה שתוכל לעזור לי.
בתודה מראש.
אני.
<בקשר לקטע עם הבנים, אני לא חושבת שבנים זה אסור, אני בבנ"ע ואני מדברת עם בנים כל יום, אז בקשר להלכות צניעות אם יש משו שיותר מי אסור תכתוב גם בבקשה. אני שומרת נגיעה ולא שרה לפני בנים וכל זה..>
תשובה
ב"V
שלומות,
א. בהחלט יתכן מצב בו הנושאים או הצורה המטרידים את בני גילך לא מטרידים אותך. זה קורה ולא צריך להבהל מכך. יחד עם זאת, חשוב לזכור שני עניינים חשובים:
1. בגרות זה לא רק נושאים לשיחה. להגדרתה של בגרות יש צורך בעוד כמה עניינים כגון בשלות נפשית וכו'.
2. גם אם חשים כך אין להראות יהירות או תחושה של עליונות. כל אלה מהוים ביטוי לתינוקיות. לכן, הכל צריך להעשות מתוך ענווה גדולה.
3. לעניין השיחות עם הבנים, אם הן סתמיות ואת הולכת לחברה מעורבת והם חלק מנורמה של חיים בחברה - אין בהן איסור. אולם, אם השיחות הללו עוסקות בנושאים אינטימיים ורגשיים יש להשתדל להמנע מהם.
בברכה,
שי