שאלה
לכבוד הרב,
האם הרב יכול להסביר את המושגים 'אמת' ו'אמת לאמיתה'? תודה רבה
תשובה
ב'מדרש רבה' (בראשית פרשה ח' פיסקה ה') מובא סיפורו של דיון קדום בין בורא עולם לבין מלאכיו בעניין כדאיות בריאת העולם: "אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: "אל יברא" ומהם אומרים: "יברא", ההוא דכתיב (זהו שכתוב): "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" (תהילים פ"ה ). חסד אומר: "יברא, שהוא גומל חסדים" ואמת אומר: "אל יברא, שכולו שקרים". צדק אומר: "יברא, שהוא עושה צדקות", שלום אומר: "אל יברא, דכוליה קטטה (שכולו קטטה)". מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, ההוא דכתיב "ותשלך אמת ארצה" (דניאל ח'). אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: מה אתה מבזה תכסיס אלטיכיסיה שלך? "תעלה אמת מן הארץ". הדא הוא דכתיב (וזהו שכתוב): "אמת מארץ תצמח" (תהילים פ"ה).
רבי נתן, כדרכו בקודש, מבאר מדרש פליאה זה באופן מעמיק שממנו יוצאות השלכות רבות משמעות לחיינו. מפאת אריכות דבריו שם (הלכות ריבית ה' ט"ז –ל"ו) אכתוב לך את הדברים בלשוני.
לפני הכול צריך להבין, שמחלוקת זו הנקראת "קטרוג מלאכים" איננה רק סיפור היסטורי. היא מתחדשת ועולה, מאז בריאת העולם, בכל יום ויום.
עבודת הצדיקים בכל הדורות, ובכוחם גם עבודתנו - היא לבטל "ולהמתיק" את הקטרוג, העמוק והתקיף, הדורש, על פי מידת הדין, ביטול וכליית האדם בגלל מעשיו הרעים ("כולו שקרים", "כולו קטטה" וכו').
קטרוג זה איננו חיצוני בלבד, משהו שנגזר עלינו משמים. הוא משתלשל והולך ומופיע גם בליבנו.
בכל רגע שאנו רואים סביבנו ובתוך עצמנו את הרע והשלילי, בכל רגע שאנו חשים בעוצמת השקר והרשע המפעפעת מתחת לפני השטח ומעליו, גם אנחנו אומרים, כאותם מלאכים קדמונים - "אל יברא". גם אנו מרגישים שמוטב למות מאשר לחיות חיים כאלה. מה התכלית ומה התועלת בעולם אם כך נראים פני הדברים? ומה התועלת והתכלית בחיי כאשר אני מגלה, למרבית הזוועה, גם בתוך עצמי את סימני "כולו שקר", "כולו קטטה" ושאר ענפיהם המרים והארסיים.
איך מבטלים קטרוג זה?
הבעיה העמוקה בהתייחסות אל הדברים היא שהם פשוט אמת! והלא מידת האמת היא שאמרה "אל יברא, שכולו שקרים". וכלשון רבי נתן שם: "כי בוודאי האמת הפשוט בהשקפה ראשונה מחייב שלא יהיה נברא האדם (מפני שאכן) שכולו שקרים".
האור הראשון שבוקע מסוגיה זו הוא עצם התייחסותו של בורא עולם לטענה. הסתייגותו ממנה הייתה כה רבה עד שהתגובה לדברים הייתה: "נטל האמת והשליכו לארץ". אמת כזו, קטרוג כזה – הקדוש ברוך הוא לא רוצה והוא משליך אותם ממנו והלאה.
גם משה רבנו נקט בדרך זו (וכמוהו כל גדולי הצדיקים). ברגע שראה שהאמת מעוררת קטרוג על ישראל - השליכה ממנו והלאה. וזהו עניין שבירת לוחות הברית, שבזה מסיימת התורה את דבריה. (בפסוק "לעיני כל ישראל" כמו שמבאר רש"י שם). כי כמו שה' השליך ארצה את האמת המקטרגת, השליך משה מידיו לארץ תורת אמת ברגע שראה שעם ישראל חטא והאמת של התורה מקטרגת. "כי משה ראה גודל החורבן שחטאו ישראל כל-כך ועברו על כל התורה ועבדו עבודה זרה, עד שהיה משורת הדין על פי התורה להרחיק ולהאביד ישראל חס ושלום… על כן השכיל משה והשליך את הלוחות לארץ… להורות שאף על פי שהם תורת אמת, אף על פי כן מאחר שעל ידם עולה על דעתו שאפס תקווה ואי אפשר להתפלל עוד על ישראל, על כן השליכם ארצה והרחיקם מעל פניו, וחיזק את עצמו להאמין שאי אפשר להשיג עמקות דעתו כלל, עד שהבין שאף על פי כן השם יתברך רוצה שיתפלל עליהם" (שם סעיף כ"ח).
וזהו המסר העמוק בו מסיימת התורה את דבריה - אם יהודי נתקל באמת שמה שיוצא ממנה זה קטרוג ודין, ייאוש ואובדן תקווה - חובתו להתעלם מאמת זו!
ואם נחזור ונשאל : הלא סוף סוף מדובר באמת. וכי אנו מצווים להאמין חלילה בדבר שהוא הפך האמת ?
מבאר רבי נתן שמידת האמת היא דבר נאצל ונברא על ידי ה'. אין היא ה' עצמו. ועל כן אפילו מידת האמת, בהיותה נבראת ולא בורא, איננה משיגה את האמת של ה' בעצמו וכלשונו: "רק מחמת שתכף שנאצל האמת מאיתו יתברך לא היה אפשר להשיג עמקות דעתו".
יש "מידת האמת" שהיא מידה מסוימת של אמת. ויש האמת בעצמה! שהיא עמקות דעתו של יוצר העולמות.
כך מסביר שם רבי נתן גם את המשך דברי המדרש. השלכת האמת המקטרגת מלפני ה' הייתה ההתייחסות הראשונה. אולם המלאכים טענו שאין ראוי להשליכה, ועל כן המשך 'הטיפול' באמת היה: "תעלה אמת מן הארץ" ככתוב: "אמת מארץ תצמח".
זרע האמת הושלך ארצה, וכדרכו של זרע, כאשר מטפלים בו, משקים אותו ושומרים אותו מפני המזיקים, הוא גודל וצומח. אמת מארץ - תצמח.
מיהו "הגנן" של האמת? מי בכל ברואי עולם מסוגל להוציא מתוך גרעין האמת עץ של אמת, ומתוך הדין - חסד.
על זה משיב שם רבי נתן (סעיף כ'): "כי השגת עמקות דעתו באמת לאמיתו - זה סתום ונעלם מכל הנבראים והנאצלים, ואי אפשר לעמוד על סוף דעתו יתברך ולא שום מלאך ושרף, כי אם נשמת הצדיקים האמיתיים הגדולים במעלה מאוד, שזכו על ידי מעשיהם ועבודתם להשגת דעתו יתברך באמת".
וכן הוא דברי רבי נחמן בספרו (ליקוטי מוהר"ן תורה ז' סעיף ב'): "ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם, ועל ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת.ועצת הצדיק הוא כולו זרע אמת" .
בלעדי הצדיק - מסתבך האדם והולך באמת המקטרגת, באמת שמצביעה על חסרונותיו ומחלישה את דעתו עד לתחושת "אל יברא". אולם בזכות הצדיק - זוכה אדם "לזרע אמת", זרע שצומח ומתפתח ומגלה פנים אחרות לגמרי: "כדאי וכדאי להיברא, ולו בכדי כדי לעשות לקדוש ברוך הוא פעם אחת כל החיים נחת רוח אחד".
"כי אם יזכה שם (במקומו הנמוך והשפל, מלא שקרים, מלא קטטה) לזכור בה' יתברך, ולעשות שם מה שיוכל, מה שמרמז לו ה' יתברך. כי לפי המקום הזה יכול לזכות בעבודה קטנה לעשות נחת רוח ושעשוע גדול לה' יתברך, מה שלא היה זוכה במקום קדוש ביותר, כי ה' יתברך מקבל תענוג ושעשוע גדול מאוד כשעולה לפניו איזה עבודה ממקום הנמוך ורחוק מאוד, כמובן בדברי חכמינו ז"ל כמה פעמים (ליקוטי הלכות אורח חיים ברכות הריח וברכות הודאה ד' אות מ"ה').
אמת - מארץ תצמח. ובארץ - יש גן ויש גנן.
"והיה באותו הגן פירות, שהיה להם כל מיני טעמים שבעולם. גם היה שם כל מיני ריחות שבעולם, גם היו שם כל מיני מראה, כל הגוונים וכל הפרחים שבעולם. הכול היה שם באותו הגן. והיה על הגן גנני (גנן) אחד, והיו בני אותה המדינה חיים, חיים טובים על ידי אותו גן" (מעשה משבעת הקבצנים).
רצונך לחיות חיים טובים? לאכול פירות בכל הטעמים? להריח פרחים בכל הריחות? לך לך אצל גנן המלך, אצל צדיקי עולם שמצמיחים את האמת העמוקה של ה', האמת שהיא עמקות דעתו וכוונתו ביצירת עולמו. אמת שעל פיה כדאי שיברא האדם ויעבור מה שיעבור, אף על פי ש"כולו שקרים" ו"כולו קטטה", כי בתוך השקרים, בתוך הקטטה, נמצא אור גדול של חסד וטוב, נקודות טובות יקרות מאוד.זוהי תורת ה"אזמרה". לחפש ולבקש ולמצוא בעצמנו ובזולתנו - טוב מתוך הרע, אור מתוך החושך, חסד מתוך הדין.
ועוד בעניין זה כותב רבי נתן (ליקוטי הלכות יורה דעה גילוח ב' אות ח'): "כי רבותינו ז"ל אמרו: "טוב לאדם שלא נברא משנברא", ואם כן קשה - למה נברא? ופירש רבנו ז"ל (בלקוטי מוהר"ן תורה ל"ט) שכפי פגעי העולם הזה בוודאי טוב שלא נברא, אבל בשביל התכלית - בוודאי מה טוב שנברא. כי אי אפשר להנשמה להשיג התכלית כי אם על ידי שעוברת בזה העולם המעשה.
…וכאשר באמת הרבה בני אדם קובלים על ימיהם ואומרים למה נבראו, מחמת ריבוי הצרות והייסורים שסובלים בזה העולם (שזוהי הצורה החיצונית בה מתבטא "כולו שקרים, כולו קטטה"). אך באמת, בשביל התכלית שיזכה אפילו הפחות שבפחותים והקל שבקלים בוודאי כדאי כל הייסורים והצרות שסובל בזה העולם ולאחר, כי הכול כדאי בשביל התכלית …שאי אפשר לזכות אליו שום מלאך כי אם נשמת ישראל …כי אחר כך יזכה למה שיזכה, עין לא ראתה".
"ואפילו נקודה אחת (כלומר החלק הטוב והאמיתי) של מצווה קלה של הקל שבקלים – אין כל העולם נחשב כנגדה" (ליקוטי הלכות אורח חיים תחומין ו' אות ב').
ולא רק העולם אינו נחשב כנגדה, אלא גם עבודתם בקודש של כל יצורי מעלה אינה כלום כנגדה, וכלשון רבי נתן ("עלים לתרופה" מכתב ר"ב): "כי כל העולמות, עם כל עבודתם הגדולה, שעובדים אותו יתברך באימה וביראה תמיד, אין עולה אצלו יתברך כלל כנגד שיחה אחת ותפילה אחת של בן אדם השפל הזה שבזה העולם".
וכותב עוד בעניין זה רבי אברהם בן רב נחמן ("כוכבי אור" חלק ששון ושמחה תפילה א' בהגהות): "ואף אם אמרו חז"ל: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא", כפי התכלית האחרון שיזכה כל אחד, בוודאי טוב יותר מה שנברא (כפי שכבר הבאנו בשם רבנו) וזה נאמר אפילו על הפושע שבפושעים, שאין פושע יותר ממנו… כי גם כל העונשים מרים ומרורים שלו, שיצטרך לסבול עד אשר יזדכך, אף על פי שיהיו קשים וגרועים מכולם, כאין יהיו נחשבים נגד העונג אשר יזכה גם הוא, גם אם לא עשה בזה העולם רק מצווה אחת".
ולא זו בלבד שמעט הטוב שיש באדם יועיל לו לעולם הבא, וכבר 'משתלם' לו לבוא לעולם ו"נוח לו שנברא", אלא שהעוסק בתורת "אזמרה" מצווה לייקר כל כך את הטוב שהוא מוצא בעצמו ובזולתו, עד שעל ידי זה יוציא משפטו (ומשפט זולתו) לכף זכות. וכלשון רבנו שם (ליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב): "ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב, על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות". למרות ריבוי החושך, השגיאות, השקרים, העוון - ערך הטוב שבנו כה עצום, עד שיש בכוחו להטות את הכף לזכות. הגנן המצמיח את הטוב הזה, את האמת העמוקה הזו, מצווה עלינו, על כל פנים, להתאמן בזה. לראות טוב.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם