אמי נפטרה, ואני שוקעת בעצבות ובדכאון

שלום לך!

כשקראתי את שאלתך, הרגשתי את הצער הכבד שפקד אותך ואת משפחתך בשנה האחרונה, והרגשתי קצת אשם על כך שהתשובה שלנו הגיעה כ"כ מאוחר.
ועוד יותר מכיוון שאת מתארת הרגשה של בדידות, ושלחת שאלה לחברים מקשיבים לשתף בצערך, ולצערי לקח לי זמן לקבל את שאלתך ולענות לך. אז סליחה.

באמת קשה לאבד אנשים קרובים ומשמעותיים בחיים, על אחת כמה וכמה אמא וסבתא.

כשאדם קרוב נפטר עולות כמה רגשות.
כמובן הרגשת החיסרון. כמה קשה להיפרד מאדם אהוב שממלא את חיינו. מרגישים בדידות בעולם, להישאר בלי הסביבה האוהבת והתומכת שהיתה עד היום.
יש גם פחד. הפחד מהעתיד. מה יהיה מעכשיו והלאה? הרי החיים משתנים בצורה משמעותית בלי אמא ועוד אנשים קרובים, לדוגמא מה שכתבת שאמא שלך היתה משכימה אותך בבקרים ועכשיו מי יעשה זאת במקומה?

עולות גם שאלות באמונה. מה הערך של החיים אם בסוף כולם מתים? וכאשר בסביבת האדם נפטרים כמה אנשים עולה המחשבה, חלילה, "למה לי בכלל לחיות? להשקיע או לקום בבוקר?" האדם יכול לחשוב בטעות שאין שום ערך לחיים, חלילה. ואפילו מצוות הוא כבר לא רוצה לקיים.

ולכן התורה מרחיקה את האדם מהמתים. הטומאה החמורה ביותר שקיימת בתורה היא טומאת מת. מכיוון שהמת גורם לייאוש, גורם לעצבות, ולכן התורה אומרת לאדם אל תדרוש אל המתים. (כמובן שיש מצווה לעלות לציוני צדיקים או לקיברי קרובים כשהמטרה היא להתעלות ולהתחבר אליהם, אך לא לרדת)

ולעיתים עולות עוד הרגשות. האם מותר לי לשמוח? איך אני יכולה לשמוח אם אמא שלי לא איתי?
הרי אם אני שמחה וחיה ופורחת, זה מראה שאני לא באמת עצובה על כל פטירת אמא שלי או סבתא שלי וכו´ כאילו שלא אכפת לי מהנפטרים.

אני מאמין שחלק מהרגשות האלו צפו ועלו לך במהלך השנה האחרונה, וזה באמת מובן מאוד. כל אדם כשנפטר לו מישהו קרוב במשפחה, לא עלינו, היה מתמודד עם קשיים כמו שתיארת או רגשות מהסוג הזה.

נראה שאת מתארת שאיבדת את החשק לקום בבוקר. כאילו שנחלשה שמחת החיים הספונטנית שלך.

ולכן הדרך להתקדם לדעתי היא להרבות בשמחה בחיים בכלל. וע"י כך תצליחי גם לקום בבוקר בצורה טובה טיבעית ומהירה יותר.

השאלה היא כמובן, איך מרבים בשמחה?
בשתי דרכים, הראשונה ע"י התחזקות באמונה, והשניה ע"י עידוד שמחת החיים הספונטנית.

חשבתי, שאם תחשבי על זה, שכל מה שקורה איתנו, באמת, הוא רצון ה´. ולכן באמת זה לא נכון לשקוע בעצבות או בדיכאון בגלל פטירה של אדם קרוב. אמנם הצער והאבל הוא אמיתי – אבל זה לא נכון להגזים עם זה. כאשר מת לו לאדם איזה קרוב משפחה, התורה אוסרת עליו לשרוט בעורו או לתלוש משערותיו, "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". למה? בגלל שהמוות הוא לא הסוף של האדם. האמת היא "שאין המת כמו הבהמה שאין לה תקוה ותוחלת, אבל הוא יחזור לחיים כאדם שהוא ישן וחוזר לעמוד" (לשון המהר"ל בספר תפארת ישראל פרק נ"ב) והרי בימות המשיח הנפטר עתיד לקום לתחיה.
כאשר מגזימים באבלות, מוכיחים בזאת שלא מאמינים בקב"ה וביסודות האמונה. שלא מאמינים בתחית המתים חס וחלילה ושלא מאמינים בכך שיש עולם הבא וחיים שלאחר המוות לנפטר.

וזה מאוד מעודד אותנו שהאדם שנפטר הוא לא במצב של כלום, הוא לא נעלם. אלא הוא בגינזי שמיים ובתחית המתים גם הוא ישוב לחיות.

וזיכרי שאת אף פעם לא לבד. הקב"ה בשמיים אוהב אותך ודואג לך מאוד. וגם אם לא תמיד אנחנו מבינים למה הוא עושה לנו דברים שנראים לנו רעים, לפעמים מותר גם לנו לא להבין, כמו ילדים שלא תמיד מבינים מה אבא ואמא עושים ובכל זאת סומכים עליהם ואוהבים אותם.
בעז"ה אם תמשיכי ללמוד להתפלל ולהתחזק באמונה גם תשוב לך השמחה לחיים.

מעבר לכך חשבתי שכדאי שתיצרי קשר עם איזה רב או רבנית, אפילו מישהי מהתיכון שהיית מחוברת אליה, או רבנית מאיזה שיעור ששמעת, ואולי איזו שכינה, איזה דמות בקהילה שאת מרגישה שאת יכולה להתחבר אליה ריגשית ולשתף אותה בצערך ובמה שאת עוברת, כדי שתרגישי פחות בודדה. היא תוכל לעודד אותך במצבים קשים, וגם תוכל להדריך אותך במצבים כמו שאת מתארת.
אחרי הכל קשה להיות לבד לכל אחד ועוד יותר קשה למי שאיבד דמות קרובה ואהובה.

אך לא תמיד מספיקה רק ההתחזקות באמונה. וצריך לעשות גם "כושר" לשמחת החים הטיבעית, ולהחזיר אותה למלוא כוחה.

הקושי לקום בבוקר הוא אולי בגלל שעברה עלייך תקופה קשה וכבר "שכחת" איך לעשות דברים שאת אוהבת ושמחה בהם. ולכן את פחות מוצאת טעם בחיי היום יום שלך באותה המידה כמו שהיה לפני כן. הקושי הוא גם בגלל שאת צריכה לבנות את חייך מחדש, חיים שבהם את אחראית על עצמך, ואת צריכה לעודד ולשמח את עצמך במקום אמא שלך שנפטרה – אע"פ שזה לא קל אך נראה לי שזו הדרך.

ולכן חשבתי שככל שתמלאי את חייך בדברים אמיתיים ושמחים, כך יקל לך לקום בבוקר כי תירצי להתעורר! אמנם זה לא יהיה קל לשמוח אחרי תקופה כזו לא קלה. אך זה אפשרי. אמנם הצער ישוב ויצוף אצלך מדי פעם, וזה לגיטימי אבל כדאי לעשות דברים שמחים ולעודד את עצמך בכל מה שאת אוהבת לעשות.
ואם תאמרי איך אפשר לשמוח אחרי שאנשים כל קרובים נפטרו? לדעתי זה לא נכון. מותר לך לשמוח. מותר לך לחיות ולהפך זו ממש מצווה בשבילך לעשות כל דבר שיעודד אותך וישמח אותך.

חישבי על זה שאמא, סבתא ודוד שלך ישמחו מאוד שאת תשמחי ותעשי באמת כל מה שמשמח אותך! הם שמחים מאוד לראות אותך פורחת, שמחה ומצליחה!
אם את רוצה לרקוד לכי לרקוד! לשיר! לטייל! למסעדות! תיאטרון! ללמוד! ללכת לשיעורי תורה! שיעורי ספורט! לעשות חסד! ועוד. תקשיבי לעצמך ותנסי למצוא מה דברים שמשמחים אותך!
אני בטוח שזה לא קל כי מידי פעם שוב צף החיסרון של הקרובים שנפטרו, אבל מותר לך לשמוח למרות שהם נפטרו. אפילו את חייבת לשמוח למרות שהם נפטרו – לדעתי, הם בשמיים רוצים שתמשיכי בחיים שלך ותמשיכי אותם בשמחה למרות שהם לא נמצאים איתך כרגע! השמחה חשובה כדי שתוכלי להמשיך לחיות ולהתחתן להקים בית בבוא היום.

קשה לקום בבוקר כי את מרגישה שאין כ"כ בשביל מה לקום, אבל ככל שתעשי במשך היום דברים שמשמחים אותך ומעודדים אותך, ככל שתאמיני שהקב"ה לא עושה דברים סתם, ושאפילו המוות הוא לא סתם, אלא משמיים והכל לטובה, כך תגדל שמחת החיים הטיבעית שלך ויקל עלייך לקום בבוקר.

יש עוד דבר וזה שצריך לזכור שלכולם קשה לקום בבוקר.
לא סתם כתוב בשולחן ערוך בסימן הראשון בסעיף הראשון(!) "יתגבר כארי לקום בבוקר לעבודת בוראו" מה? זה כ"כ חשוב שצריך לשים את זה בסעיף הראשון בספר השולחן ערוך? כנראה שכן. כנראה שלקום בבוקר בשמחה זה מאבק של כל בני האדם באשר הם. ואת חלק מזה. לגיטימי שקשה לקום בבוקר זו נחלת כל בני האדם.

אשרייך שהיתה לך תקופה מתוקה שאמא שלך היתה מעירה אותך בחיוכים. יש הרבה אנשים שלא זכו אפילו לזה. את באמת צריכה להודות לקב"ה שהוא העניק לך מתנה, אמא כזו, אפילו לתקופה מסויימת, אע"פ לצערינו היא לא איתנו עוד.
עכשיו יותר קשה לקום, אבל זה באמת נחלת כולם.
תשתדלי לא ללכת לישון מאוחר. תשתדלי לקרוא קריאת שמע על המיטה וללכת לישון מתוך שמחה ואמונה – כך גם ההשכמה תהיה קלה יותר. תיזכרי שקשה לקום – רק בחמש הדקות הראשונות, לאחר 5 דקות, כבר מתעוררים ולא מרגישים קושי או עייפות צריך "רק 5 דקות" של גבורה. אולי ,תנסי שיהיה לך שעון מעורר עם מוזיקה שאת אוהבת? מוזיקה שמעוררת אותך. מיד שאת קמה בבוקר חשוב לומר "מודה אני" ומיד לחשוב על דברים טובים יש בעולם שעשית או שעשו לך, אולי זה יתן לך אופטימיות וכוח לקום. תנסי לא להיכנס למשא ומתן עם היצר הרע על מתי איך וכמה לקום.
ואחרי הכל צריך להיות גיבורים. אין בזה קיצורי דרך. אין בזה ניסים. לקום בבוקר זה באמת קושי של כולם.

אך לדעתי נראה שאם תנסי להפוך את חייך למלאים, אמיתיים ושמחים יותר, תתחזקי באמונה, יקל עלייך לקום בבוקר ואפילו תשכחי שהיתה תקופה שהיה לך קשה לקום בבוקר. ותצליחי לעבור את התקופה הקשה שעוברת עלייך ולהגיע לתקופות יפות ושמחות.

אשמח לנסות לעזור עוד במייל hr4020@gmail.com חיזקי ואימצי! והקב"ה ינחם אותך וישמח אותך יחד עם כל עם ישראל!

חגי