שאלה
כבוד הרב שלום רב!
שתי שאלות שונות לי אליך:
האחת, כיצד מבססים את האמונה בכך שביהמ"ק ירד משמים, בעולם הבא ובתחיית המתים. כלומר, נראה כי חלק מהדברים מופרכים ואינם מתיישבים כלל עם השכל. כיצד ניתן להאמין בכך כאמת מוחלטת? כיצד אוכל להסביר את אמיתותם לאדם לא דתי?
שנית, אני שומרת על קלה כחמורה ב"ה. עם זאת, בנוגע לשמירת נגיעה עם קרובי משפחה (דודים ובני דודים) קשה לי מאד. לעיתים, אני לא מבינה את הרציונאל (להבדיל משמירת נגיעה עם בן זוג או אנשים זרים). לחיצת יד או חיבוק לבן דוד יכולה לחסוך הרבה פגיעה ואי נעימות ואפילו קרבה שהיא בריאה. אני אוהבת אותם אהבה שאינה רומנטית ולכן לא תמיד ברור לי מדוע עלי לכפות על עצמי ריחוק (גם אם גופני מהם). לעיתים, ישנן סיטואציות כמו ניחום אבלים של דוד/בן דוד קרוב שאני רואה להביע נחמה ואהבה ע"י חיבוק. האם ישנו רע בכך? האם אין מקום להקל?
שאלותיי אינן חלילה כטרוניה או ככפירה אלא מתוך מקום אמיתי של ניסיון להבין ומתוך כך לקיים בשלמות.
תודה!
תשובה
שלום
א.זו מחלוקת רש"י והרמב"ם אם המקדש ירד בנוי או שאנו נבנה אותו. להלכה פוסקים כרמב"ם, שיש מצוות עשה מהתורה לבנות מקדש. תחיית המתים היא דבר סביר מאד מבחינה ביולוגית, הפריה חוץ גופית ותאי גזע עובריים רק מוכיחים זאת. הגר"א כתב שעיקר תחיית המתים היא תחיית האומה בארצה ולא תחיית הגופות מפעם, למרות שגם זה יקרה. הרמב"ם כתב שלא נדע מה בדיוק הכוונה עד שזה יתרחש. עולם הנשמות הוא דבר ברור והגיוני, הרוח אינה נעלמת אלא ניצחית, בניגוד לגוף. זה כל כך מובן מאליו עד שהרמב"ן כתב שזו הסיבה שהתורה לא טרחה לכתוב על קיום עולם הנשמות.
ב.כולנו צריכים להתחזק, לפעמים איננו מצליחים ואסור להרתע בגלל זה משאר הדברים הטובים שיש בנו. אין מקום להקל אך יש מקום לא להתרכז בכך אלא במה שאת מקפידה עליו. בע"ה בעתיד תתחזקי גם בזה.
כל טוב