אמונה

קראתי את דברייך ואיני יכול שלא להרגיש הזדהות והבנה.
אמנם הדברים קרו לפני יותר משנתיים ונדמה שעם הזמן הכאב יעבור, אך ככל שהזמן עובר הגעגועים רק גוברים ומתעצמים. הגעגועים לבית, להרגשה של יציבות, של שתי רגליים על הקרקע. הגעגועים לים, לשמיים, לנוף שעטף. הגעגועים לכל מה שהיה וכעת איננו.
לפעמים, לפעמים קורים דברים שלא בשליטתנו. אנו מצידנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו, וכל השאר כבר לא תלוי בנו. נגזרה הגזרה, וקרה מה שקרה ומרגע זה בידינו הבחירה: האם להמשיך לשקוע בכאב ולבזבז עליו את כל האנרגיות שלנו או האם לעשות מעשה אמיץ, לקחת את עצמנו בידיים ולהחליט שאנחנו לא נותנים לכאב, לצער ולאובדן להשתלט עלינו ולדכא אותנו. אנו נראה לאויב מי מנצח באמת, מי שמח למרות הכול, מי לוקח את הניסיון הזה שהקב"ה הביא לו והופך אותו לאתגר.
למרות שקרה לנו דבר נוראי, יש בעולם הזה גם הרבה טוב, יש לנו כ"כ הרבה על מה להודות לאלוקים, הן במישור האישי והן במישור הכללי. במישור האישי- על כך שאנחנו נושמים, קמים בכל בוקר, על כך שיש לנו משפחה, מזון, חברים... ובמישור הכללי- על כך שיש לנו מדינה משלנו, צבא שלנו, משטרה... נכון שלא הכול מושלם, אסור להיות עיוורים, יש הרבה מה לתקן, אבל צריך לזכור שאסור לנו להסתכל רק על חצי הכוס הריקה, הסתכלות כזאת לא תביא לשום דבר ובטח שלא לשורשים, נביטה וצמיחה. להפך, הסתכלות כזאת רק תוביל לעצבות, לנבילה ולייאוש ולא תקדם אותנו לשום מקום. עלינו לזכור שיש עוד חצי לכוס השלמה והוא מלא. מלא בטוב ובהתקדמות, בצמיחה ובשגשוג.
לא משנה מה קורה לנו, תמיד אנחנו צריכים להשתדל ולהתאמץ על מנת להפיק את המירב האפשרי. נכון, קרה מה שקרה, אבל אם תמשיכי לחשוב על "איזה טוב היה לפני זה" ועוד כל מיני מחשבות מהסוג הזה, תמשיכי לשקוע בעצבות ובמרירות, ולאט לאט "תאבדי" את התקווה ואת הראייה האמיתית על העולם, על הטוב שבו ועל היפה שבו ועל המקסים שבו.
אם תסתכלי ל"עָבר" בשתי העיניים ותאמרי לו שאת יכולה! שאת מנצחת! שאת מאמצת את כל הכוחות האדירים שהקב"ה נטע בך ומנתבת אותם לכיוון הטוב, לשיקום אמיתי, לשמחה, לנתינה, לאהבה, לסלחנות,- את תצאי מנצחת בסיפור הזה, את תצליחי -ובגדול.
"אין שלם מלב שבור" הוא לא סתם משפט, לא פעם הלב שלנו כואב, אך דווקא בעיתות מצוקה ועצבות אנחנו מסוגלים להבין את שאבד, את שלמותו, את החוסר הנטוע בנו כשאנו בלעדיו. מכאן, בבת אחת אנו יכולים לעלות מעלה, להגיד לעצמינו ולבורא עולם שאנו מתמודדים. נכון, לא פעם קורים לנו דברים לא נעימים אבל צריך לדעת שהכול כדי לנתב אותנו לעבודה נכונה, עבודה שמטרתה, בסופו של יום, לבצע את תפקידנו בעולם הזה על הצד הטוב ביותר. אנחנו לא נמצאים פה סתם, העולם הזה לא נברא סתם, לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מסוים אותו רק הוא מסוגל לבצע. "קדימה" אמרי לעצמך, "אני עוזבת את הייאוש ודבקה בשמחה, בעבודת השם, בעשייה. איני נמצאת פה סתם, יש לי תפקיד. קדימה, לעבודה"
אמרת שאין לך למה לקום בבוקר, שאין לך מה לעשות בעולם. להיפך, יש כל כך הרבה מה לעשות כאן, כ"כ הרבה שלפעמים קצת קשה לראות מה יש לעשות ולמה לקום בבוקר. את גרה במקום בו ישנן הרבה משפחות שעברו הרבה, כמוך, משפחות אלה, סביבתך, עם ישראל – כל אלו זקוקים לך, אם רק תרצי תוכלי לעזור, תוכלי לתת, תוכלי להעניק ולקבל. יש הרבה עמותות התנדבותיות, יש הרבה מקומות שזקוקים בהם למתנדבים, יש הרבה מקומות שזקוקים בהם לך, צריך רק לחפש קצת... ככל שתתני יותר ויותר, את תרגישי איך את משתקמת, איך מהרגשה של "מסכנה" את הופכת להרגיש "מועילה" ו"נחוצה", את תרגישי כ"כ טוב, כ"כ שמחה, כ"כ פורחת... תביני, אולי זה לא חכמה שאני כותב לך את זה ואת זו שצריכה ליישם (את וודאי אומרת לעצמך "יופי, קל לו לדבר"), אני מודע לכך שזו עבודה מאוד מאוד קשה, אבל דעי לך, עבודה קשה היא לאו דווקא דבר רע – יש לך מה לעשות פה! יש לך סיבה! תשמחי! אלוקים העניק לך נסיון, העניק לך מכשול, העניק לך עבודה, עבדוה משתלמת, עבודה קשה אך משתלמת.
כתבת שאת מייחלת למשהו הזה שיקרה ויהפוך את העולם למקום שהכול בו יהיה טוב, אבל אם לא נזיז את עצמנו ונתאמץ – המשהו הזה לא יקרה. זה מתחיל בך, בי, בנו, בכל אחד מאיתנו, בהשתדלות שלנו, בעבודה שלנו, בעבודת השם שלנו, וכן, גם בשמחה שלנו...
שאלת אם יש טוב בעולם, אם יש למה לחכות, אם יש תקנה...
הסירי את המסכה שנוצרה לך על העיניים, ראי עולם יפה כ"כ, עולם עם חסד, עולם עם רחמים, עולם שיש בו גם אנשים טובים. הסירי את משקפי השמש, תני לשמש להאיר לך את העניים, הסתכלי החוצה, העולם מחייך.
קראתי פעם ספר (מומלץ מאוד) שקוראים לו "למה דווקא לי" (מאת פסח קראוס), הכותב הינו רב בחו"ל שתפקידו היה לעודד את החולים היהודיים בבית חולים במקום מגוריו. יום אחד, הגיע הרב אל חולה אחד שטען בפני הרב שמאוד רע לו בחיים ושרוב חייו סבבו סביב הרע, הרב נתן לו דף לבן שבמרכזו צייר נקודה שחורה, הושיט את הדף לחולה ושאל אותו "מה אתה רואה?" והחולה ענה "נקודה שחורה". הרב אמר לו שהוא, לעומת זאת, רואה הרבה הרבה לבן ונקודה אחת שחורה. זה ההבדל, זוהי נקודת המפנה שלנו – דרך ההסתכלות. ההחלטה לראות את הרע בתור דבר שולי, ההחלטה להתמקד בדברים הטובים בעולם היא בידיך. תפתחי לרגע את החלון, עולם שלם בחוץ, אולי פתאום תראי איזו אמא עם ילד ועגלה, משפחה, ילדים משחקים... אם זה לא טוב, אז מה זה טוב?!? איזו צמחיה יפה יש מסביב, אילו ציפורים, איזה עולם יפה הקב"ה ברא! איזה טכנולוגיה מתקדמת, איזו משפחה מקסימה יש לך, חברות שאוהבות אותך, אולפנא ללמוד בה. יש כ"כ הרבה טוב בעולם, הבעיה היא שאנחנו רגילים להכל ולא מתרגשים כבר כמעט מכלום. דעי לך שאלו דברים שלא מובנים מאליהם. גשם יורד עכשיו. זה לא מובן מאליו שפתאום יורד גשם מהשמיים, מגיע אל הכנרת ואל שאר מאגרי המים ומעניק לנו את מי השתייה. זה לא מובן מאליו שמגרעין שאנו זורעים באדמה יוצא עץ גדול עם פירות. הכול כאן, חי, נושם, קיים, צבעוני, צריך רק להסתכל בפשטות ולראות.
עליך להתמקד בדברים הטובים שבעולם, להשקיע בהם את האנרגיה ומתוכם לפרוח.
אלוקים העניק לך מתנה נפלאה – את החיים. בחרי בהם! החליטי שאת פותחת את המתנה ומציאה את כוחותיך אל הפעול. יש לך כוחות אדירים, אני בטוח בכך, לכל אחד מאתנו ישנם כוחות אדירים, עלינו לפתוח את המתנה ולפתח את הכוחות. פתחי כוחות אלו, שני את ההסתכלות על העולם, התחילי לתת ולהעניק, חזרי אל עצמך, אל החיוך שהיה טבוע בך מרגע הלידה ומייד תראי איך הכול חוזר לטובה!
אני ממליץ לך גם לקרוא ספרים על שמחה, אומץ, וכדומה...
ספר ספציפי מאוד מומלץ הוא "בגן האמונה".
הקב"ה תמיד איתך, והוא כ"כ אוהב אותך ומאמין בך – תוכיחי לו שהוא לא סתם מאמין בך. תתני לאחרים, תשקמי את עצמך, תסתכלי על הטוב ותיווכחי לדעת ולהרגיש שיש המון צבעים יפים בעולם ולא הכול כל כך רע.
יש לך הרבה עבודה כעת, הרבה עבודה שמחה! אז מה שנותר לי לאחל לך כעת זה באמת באמת המון המון בהצלחה!

זכרי שתמיד את יכולה לחזור, לקבל חיזוק או סתם מילה טובה.
שוב, בהצלחה ויישר כוח!


גלעד gilaad10@zahav.net.ii


(המשיב אינו רב)