שאלה
כבוד הרב שלום רב,
שמי אופק ומלפני כשנתיים התגייסתי ליחידה קרבית,בערך אחרי חודש בטירונות נפצעתי לצערי ברגלי אך למרות שידעתי שמצבי רע המשכתי עד להשלמת האימונים וסוף המסלול,הייתי חייל שמועמד לקורס מכי"ם וקצינים אך בשל הפציעה לא הגעתי.
אחרי המסלול יצאתי לניתוח שהסיכוים להחלמה גבוהים מאוד אך לצערי הוא נכשל ומאז כבר במשך שנתיים אני סובל מהבעיות ברגל והיד עוד נטויה.
מפריע לי שאני לא קרבי.
מפריע לי שאני יודע שיכולתי לתת המון כמפקד וקצין ודבר זה גורם לי למשבר לא קטן באמונה.
חייב אני לספר לך מה קרה בדיוק:בלילה לפני שנפצעתי הייתי בשמירה של שעתיים בבסיס הייתי כל כך מאושר וחדור אמונה זה היה לפני ראש השנה
והחלטתי לקבל על עצמי כמה דברים כמו ציצית תפילה וקירוב אנשים לדת ואז בדיוק נפצעתי..
לשמחתי הצלחתי לעמוד בדברים שקיבלתי ולמרות הכל.
אני מרגיש פיספוס וקשה לי להתקדם.
קשה לי להתקדם במיוחד מבחינה אמונית.
תשובה
"הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".
האם אנחנו מפנימים את האימרה הזו של חז"ל? היא יסוד האמונה במצבים הדומים למצב שלך: אתה זכית להיות בריא עד גיוסך לצבא, ועוד קצת. ופציעתך מונעת ממך להיות קרבי, וזה מאד חשוב לך, אך יש פציעות קשות יותר. הקב"ה מעמיד הרבה מאתנו במצבים מאד קשים ומסובכים, ושמח אם אנחנו לא נשברים, אלא- ממשיכים בחיי אמונה שלמים. אני ממליץ לך לקרוא ספר קטן בכמות, אך רב באיכות: "האדם מחפש משמעות" (מאת ויקטור פראנקל). המצב בו אתה נמצא, איננו בחירה שלך, אך יש לך בחירה איך לחיות במצבך: אתה יכול להחליט אם אתה "נשבר" בגללו, או "ממשיך". אני בטוח שיש לך כוחות "להמשיך".
בהצלחה!