שאלה
שלום,
אני כותב אליך בצאת חג פסח בזמן אחד הרגעים הקשים שלי באמונה. לפני שאשאל את השאלה שלי אני חייב לתת רקע על עצמי.
אני מגדיר את עצמי כחילוני שומר מצוות. בשנה האחרונה התחלתי ללכת להרצאות ביהדות באחת מהעמותות בתל אביב. הייתי אמור לערוך את הסדר בסדר ציבורי עם אחד הרבנים המפורסמים בתל אביב. כבר נרשמתי ושילמתי עבורו. אני בבסיסי מאמין באלוהים, אך לא מקיים את רוב המצוות. כרגע רק שומר שבת וכשרות.
מרגע שנרשמתי לסדר הציבורי החלו מציפים אותי חששות האם לבצע סדר ציבורי בעקבות האתרעות הביטחוניות שהיו בארץ. אילו לא היו חששות רגילים אלא הטרידו אותי במשך שבוע שלם, והיו חלק ממסכת פחדים אישית שיש לי בכל מיני נושאים בחיי האישיים. הרגשתי כמו שכוחות נלחמים בי האם ללכת לסדר או לא. בסוף ברגע האחרון לא הלכתי לסדר, ועשיתי את הסדר במסגרת המשפחה. תירצתי לעצמי את אי ההליכה לסדר בכל מיני תירוצים, אך בבסיס זה היה חוסר אמונה.
שאלתי היא: מה שווה כל קיום המצוות והשתדלות להתחזקות אם ברגע האמת לא האמנתי באלהים שישמור עליי? האם משברים כאלה באמונה הם דברים שנתקלת בהם? האם הם טבעיים? מה שווים כל קיום המצוות והשתדלות להתחזקות אם ברגע האמת האמונה בגדה בי?
לא הייתי מוטרד אם הייתי נכשל בקיום מצווה כלשהי, אלא שכאן מדובר באמונה, שממנה לדעתי אמורים לצמוח קיום המצוות. אני חסר מנוחה מכך.
סליחה על האריכות אך הייתי חייב לפרט כדי לנסות לתת תמונה מלאה של המצב.
תשובה
לשואל שלום רב
א. בדיוק היום למדתי עם תלמידים בספר במדבר פר' יא. ה' מבטיח שם שיתן לעם ישראל בשר חדש רצוף עד שיצא להם מהאף. משה נדהם ושואל את ה' - "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים? הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם? אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?" כלומר משה לא מבין כיצד זה ייתכן ומפקפק ח"ו ביכולתו של ה' לממש את הבטחתו! ואכן תגובת ה' היא "היד ה' תקצר? עתה תראה היקרך דברי אם לא!" ואנו עומדים נדהמים מול דברי משה. הכיצד זה לא האמין לה'! ואעפ"כ הוא נשאר משה רבנו. למרות הכל הוא גדול הנביאים שלא קם כמותו. איננו נבהלים מכשלונות. אנו לומדים מהם, קמים ומתגברים וממשיכים הלאה להתעלות חדשה. ולכן אל תשבר ואל תתיאש. המשך להשתדל ולהתחזק.
ב. לא תמיד פחד הוא דבר שלילי. כשהוא בא בצורה של זהירות ותכנון ריאלי והתבוננות נכונה על המציאות והסיכונים שבה, זה חיובי, וכאשר זה מביא לתגובות רציונליות זה נכון. וכך שמואל כשנצטווה ללכת למשוח את דוד למלך מפחד שמא שאול ישמע ויהרוג אותו. אמנם כאן אני מסכים שפחד זה אינו הגיוני.
הבעיה היא שאתה מתאר מצב של פחדים רבים, "מסכת של פחדים אישית". זה כבר בעיה. אינני יודע כיצד זה מגיע לידי ביטוי בחיי היומיום, אבל זה כבר מצריך טיפול יותר מעמיק ואולי גם מקצועי.
"כל העולם כולו גשר צר מאד. והעיקר לא לפחד כלל"
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם