שאלה
בהמשך לתשובת הרב: אלף, כל המקורות שהרב מציין אינם מתירים זאת לכתחילה, אלא בדיעבד. השאלה שלי היא האם יש היתר לנהוג כך מלכתחילה.
אבל מה שנראה לי בעייתי יותר זה האיזכור של הסכם זבולון ויששכר: השאלה שלי לא היתה מה הדין אם יש הסכם, אלא האם מותר לאדם לתבוע מזולתו לשלם לו כדי שילמד תורה, כאשר אין הסכם, או לכפות עליו לעשות זאת. כמקובל בדורות האחרונים בישראל.
לכל מי שאני שואל אין מקור הלכתי אחד לעניין זה, והדבר מוזר בעיני, שהרי נהפך לנוהג תדיר אצל אנשים הנושאים את התואר "רב".
שוב - אני מנסה להבין מהיכן ההיתר לתבוע ולכפות תשלום עבור לימוד תורה - כאשר אין הסכם. מהי האסמכתא ההלכתית לתביעה כזו. הרי לא יעלה על הדעת שאני אתבע מאחר לשלם לי כסף כדי שאקיים מצוות. ודאי שלא יעלה על הדעת להשתמש למטרה זו באיומים.
אז מהיכן ההיתר לעשות זאת לצורך לימוד תורה, ועוד מלכתחילה?
בכבוד רב ובתודה מראש
תשובה
שלום וברכה!
עיין שוב בכסף משנה שציינתי. הוא סובר שפרנסת רבנים, דיינים ותלמידי חכמים מותרת לכתחילה וחובה על הציבור לפרנסם. מה שהוא כתב בנימה דיעבדית זה לפי שיטתם הרמב"ם המחמיר מאד בעניין הזה.
לגבי ההסכם. המדינה הסכימה להסכם כזה לפני שנים רבות. הרי זה כל העניין של תקציבים לישיבות, מינוי רבנים ודיינים וכו' על חשבון המדינה מרצונה והסכמתה.
בברכה,
חיים בריסק