שאלה
כבוד הרב שלום.
עם השנים האמונה שלי בקב"ה התעצמה ויש לי אמונה בדרכי שלי, אני לא מאמינה באופן עיוון אלא אני מפעילה שיקולי דעת ואת השכל הישר כי אני חושבת שזה חלק בלתי נפרד מהדת. כמובן שיש לי קווים אדומים משל עצמי שבהן אין מקום לשיקול דעת אלא לקבל ללא תנאי אך לרוב אני נוטה לחשוב באופן רציונאלי. רציתי לשאול, האם אני פועלת כראוי? האם אני צריכה להאמין באופן עיוור יותר?
עם זאת, כחלק מחשיבה זו אני אינני מתעסקת במה שמעבר לנראה כמו פירוש חלושמות, קמעות, אמונות למינהן, דברים נסתרים, אני פשוט מעדיפה להאמין בישר ובנכון, וכחלק מאימוץ שיטה זו אני מוצאת את החיים שלי הרבה יותר פשוטים וקלים. האם גם זה בסדר? אני מרגישה שכולם סביבי מסתכלם עלי באופן מוזר כאשר אני אומרת שאני לא מאמינה במסרים דרך החלומות או בעין הרע או להשטטח על קבר צדיק מספר פעמים בשבוע באותה שעה על מנת לקבל בקשה שבה אני חפצה...
דבר נוסף ואולי קשור לכך, שמתי לב שאני נמנעת מקדושה, אני מעדיפה להתרחק מהגעה למקומות קדושים מלבד הכותל. הכותל זה פחות או יותר המקום היחידי שבו אני מוכנה לבקר וגם מרגישה בשלה לבקר. אני חייבת לומר שאני לא מרגישה בנוח לבקר בקברי צדיקים או מקומות קדושים למיניהם. האם אני שוגה?
תודה רבה
תשובה
בסד
שלום רב.
את בסדר גמור ,המשכי ללמוד תורה ומחשבת ישראל כל יום ואז תמצאי תשובות וחזוקים לדרכך עלי והצלחי.
בברכה
למשל את ספר הכוזרי או את הרמבם שסובר כמוך בכל הענינם שזכרת.העיקר ללמוד אמונה ללמוד תורה להיות חכמים נבונים בתורה ולא אנשים ריקים וקלים המאמנים ולא יודעים במה מאמנים שנאמר "דע את אלוקי אביך ועובדהו".לדעת וללמוד ומתוך כך להאמין.