שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום
ביום ט' חשוון תשע"ב, הרב כתב בשו"ת באתר זה:
"יסוד האמונה אינו במוח אלא בנשמה, והמוח הוא ביטויה ולא מקורה.
המוח הוא אבר חביב שיש לתת לו מזון כמו לשאר האברים, ומזונו הוא האינטלקט. אך מי שמשעין כל אמונתו על ההוכחה החיצונית המדעית לא יגיע לודאות באמונה.
האמונה היא החיבור החי לרבש"ע, בתפילה ובלימוד תורה ובחיי קודש. ומתוך כך זוכים לקרב אל השכל את האמונה בהוכחות קרובות לודאי וכו'."
ברצוני לשאול, א"כ מהיכן הכל מתחיל? שהרי כדי להאמין במשהו צריך יסוד רציונלי. לאחר שיש את הסיבה, אפשר להמשיך להאמין גם בדברים שאינם ברי הוכחה כ"כ. ואם גם היסוד הראשון תלוי באמונה או בנשמה, זה לא מחייב. שהרי יבוא אדם ויטען שזה עניין סובייקטיבי וכי הוא לא מאמין. כמו"כ הוא יטען שהוא אינו מרגיש שום דבר, לא נשמה ולא כלום, ומה תעשה לו.
במילים אחרות, מה קדם למה הביצה או התרנגולת? האמונה לשכל או השכל לאמונה?
תודה רבה ויישר כח
תשובה
שלום
בודאי שהתרנגולת קדמה לביצה (במשל). דהיינו- ההתגלות יש מאין, קודמת למבט הטבעי של המוח. ההתגלות יולדת את הטבעיות ואת הניתוח הלוגי ולא להיפך. ד´ ברא בריה ניסית, והיא החלה בתהליך טבעי שכלי.
האמונה נובעת מהחיבור לרבש"ע. ההוכחה השכלית היא ביטוי לידיעה הפנימית הזו, וכדברי הכוזרי במאמר א´- ´אלה דברים מתקבלים על הדעת חזקים ומיוסדים". מתקבלים על הדעת ולא יסוד הדעת. יסוד הדעת הוא בחלום ההתגלות של המלך, בו הוא שומע את נשמתו דורשת מעשה רצוי בעיני האלוה.
יש נפשות שד´ ברא אותן עם כח שכלי מרכזי, ועליהן להתחיל מהשכל באמונה, ואז לגלות את יסוד הנבואה והאהבה כלפי ד´, החיבור הפנימי. כאברהם שהגיע לבוראו מאיצטגנינות ושכל, עד שהגיעה ההתגלות הנבואית ´יש מנהיג לבירה´.
ויש נפשות שהנשמה היא יסודן, והשכל מגיע אחר כך, והוא חייב להגיע ולהנהיג את האישיות.
כך או כך, הנשמה היא היסוד בסופו של דבר, והשכל הוא הפרי, אך סדר ההופעה של אלה בכל אדם שונה.
כל טוב