אמונה - קשיים בתקופה האחרונה

שלום יקרה!
ראשית, סליחה על כך שלקח לתשובה כ"כ הרבה זמן להגיע, אני יודעת שר"ה ויוה"כ כבר חלפו מזמן, ואני לא יודעת אם התשובה רלוונטית למחשבות ולמציאות העכשווית, אך בכל זאת כתבתי תשובה ואני מקווה שהיא עוד תוכל להועיל...
אני רוצה לציין שמאד שמחתי לראות שיש לך יכולת לעמוד מול עצמך ולשאול את עצמך שאלות נוקבות, לא לטשטש את ההרגשה ולעמוד עם עצמך מול האמת.
ועם זה להמשיך לברר...

כולנו רצים במסלול החיים ולפעמים מרוב טרדות ועיסוקים אנחנו לא כ"כ מתייחסים לאיפה אנחנו נמצאים, ולאן אנחנו מתקדמים או שואפים להתקדם, וזה נכון וטוב לעשות מידי פעם עצירות וחשבון נפש לעצמינו.

כפי שאמרת , התחנכת כל חייך להאמין בקב"ה, ממש ב"ה.
מי שזכה, וגדל בבית שמחנך לתורה ולדרך של עבודת ה´, מאז גיל 0, מתחנך לעבוד את ה´ יתברך.
ככה גם התורה מדריכה אותנו, כבר בגיל שמונה ימים מכניסים את התינוק בבריתו של אברהם אבינו, בגיל שלוש עושים לו חלקה, ובגיל 13 בר מצווה, וזהו החינוך לדרך בעבודת ה´ ממש כבר מגיל צעיר.

בעצם אם נשים לב למהלך שהקב"ה מדריך אותנו לעשות, זהו מהלך של התקדמות, הקב"ה לא רוצה שהאדם יישאר במצב של רק "ברית מילה", הוא רוצה אח"כ שילמדו אותו את האותיות הקדושות, שילמדו אותו לקרוא, שילמדו אותו מקרא, משנה , גמרא וככל שהגיל עולה להכניס עוד נדבך ועוד נדבך בעבודת ה´.
דרך עבודת ה´ זהו לא דבר נקודתי בלבד, עבדתי את ה´ בדקה אחת וסיימנו, זוהי דרך חיים, שבה אנו מצווים ע"י התורה הקדושה בהרבה מצוות לכל אורך החיים שלנו, פה, בעולם הזה.
ובדרך המטרה שלנו להתקדם, ולא חו"ח לעמוד במקום.

כך בעצם הקב"ה ברא את העולם, אדם שאין לו לאן להתקדם ולאן לשאוף הוא אדם מת, אין לו חיות . אנחנו יכולים לפעמים קצת להרגיש את זה ב"זעיר אנפין" ממש, למשל, אני ממש זוכרת שבגיל צעיר הייתי בחוג דרמה ובסוף שנה הרמנו הצגה, כ"כ התכוננו אליה והתרגשנו ממנה, ממש ממש חיכינו לרגע הגדול הזה של ההצגה, זו הייתה בעצם השאיפה של כל אותה שנה בחוג, זו הייתה הפסגה, הרגע הכי מרגש.
ובאמת כשהגיע זמן ההצגה ממש התרגשנו, זה הרגע לו חיכינו, אך דקה לאחר שהכל נגמר, פתאום הרגשנו סוג של ריקנות... נגמרה ההצגה, ועכשיו מה? הגענו אל הדבר שכ"כ רצינו.. ומה נעשה עכשיו?? השאיפה שלנו הושגה ולכאורה, עכשיו אין לנו לאן לשאוף. בעצם הפכנו את ההצגה לשאיפה כ"כ גדולה של החיים.. עד שכאשר היא נגמרה הרגשנו כאילו הכל נגמר...
זוהי רק דוגמא לכך שעצם החיות שלנו נובעת גם מכך שתמיד יש לנו לאן לשאוף ולאן להתקדם..
וזוהי גם ההדרכה שיש לנו לגבי עצמינו בעבודת ה´,
אנחנו גם יודעים ש"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא" שגם לצדיקים הכי גדולים יש תמיד לאן להתקדם ולשאוף בעבודת ה´.

אחרי שהבנו את הנקודה שתמיד יש לאן להתקדם ולאן לשאוף בואי ננסה להבין איך אנו משתמשים בה:
ככל שהאדם גדל, השכל שלו מתפתח והוא מסוגל להכיל יותר, ואם לא נמלא אותו ונשתמש בו, בעצם ניצור סוג של פיגור סביבתי.
תנסי לתאר לעצמך אדם בגיל 20 שלא ניתנה לו השכלה, לא שמו אותו בחברה, ולא לימדו אותו לקרוא וכו´לעומת תינוק, שיכול להיות שהם בעצם באותו מצב, שניהם יודעים רק ללכת, לאכול ולישון אבל האיש בגיל 20 מסכן והתינוק לא, וזאת למה? כיוון שהאיש פיתח פער בין היכולות שלו, הגופניות, השכליות והחברתיות לשימוש שלו בהם, הוא לא למד איך לנתב יכולות אלו להתקדמות שלו בעולם, האדם הזה נשאר פרמיטיבי, ויותר גרוע מזה יכול להיות שהוא ישתמש בהם בצורה לא נכונה שיכולה לגרום נזק לעצמו וסביבה, לעומת תינוק שעדיין אין לו יכולות כאלו להשתמש בהם.

כך ויותר מזה גם עם האמונה שלנו בה´ יתברך ככל שאנחנו גדלים השכל מתפתח והיכולות והכישורים שלנו גדלים, ובמקביל הנשמה, הצד הרוחני שלנו מתפתח גם, כמו שידוע שבגיל בר/בת מצווה יש דרגה רוחנית גבוהה יותר, ובגיל 20 עוד דרגה רוחנית גבוהה יותר, וביכולות האלו אנו צריכים להשתמש להתקדמות בעבודת ה´.
ולכן ממש לא מספיקה לנו האמונה עליה חונכנו בגיל קטן, כיוון שהשכל שלנו והרגש הגיעו למצב של יכולת גבוהה יותר, ואם נשאיר את האמונה שלנו בה´ יתברך באותה מצב של הגיל הקודם ייצבר פער, פער ביון היכולות למימוש יכולות. אלו.
לכן מחובתינו תמיד ללמוד עוד, להתקדם

נקודה נוספת היא שיש לנו אוצר גדול שטמון בדרך, וזה מעין "משברים" בדרך, ואני לא סתם אומרת שזה אוצר, לא תמיד אנחנו יודעים להעריך את זה אבל "משבר" באמונה או בכל דבר בחיים אומנם שובר,
אך מתוך השבירה מצמיח דבר הרבה יותר גדול וטוב,
למשל קחי את האפרוח הוא גדל בביצה, אמא שלו דוגרת עליו ודוגרת.
ולו ממש חם ונעים בפנים. אם תשאלי אותו הוא בטח יגיד לך שהכי נעים לו בעולם להישאר שם ובכלל אין לו כוונה לצאת משם הוא בכלל לא יודע מה מחכה לו בחוץ ובפנים בביצה נעים.. אז למה לא להישאר?!
אבל, מה לעשות והחיים קצת מכריחים אותו לצאת החוצה, הוא גדל והתפתח וכבר ממש לא נשאר לו מקום בפנים, בתוך הביצה.
ואז ממש מהביצה הוא בוקע ובמילים אחרות הביצה נשברת, העולם שהוא גדל בו עד כה והאמין שכ"כ טוב בו, בעצם נשבר לו לרסיסים, זה יכול להוות בעבורו משבר איום! אבל אנחנו שמחוץ לתמונה יכולים לראות שמחכה לו עכשיו עולם הרבה יותר גדול עם הרבה יותר אפשרויות, עולם רחב.

ואם נדמה את זה לעצמינו, בני האדם, נראה שגם לנו זה קורה, התרגלנו לדבר מסוים שלנו נראה ממש טוב, אנחנו לא צריכים יותר טוב מזה, ויכול להיות שאדם מבחוץ יגיד לנו , הי, יש דבר יותר טוב מזה, אבל לנו נוח להישאר באותו מצב, ועד שלא ינענעו אותנו ייקחו ממנו את הדבר בכוח לא נוכל לראות שבאמת יש דבר טוב יותר.

זה נכון לכל דבר בחיים,
ובפרט לאמונה ועבודת ה´ יתברך, לפעמים נוח לנו להישאר עם הרמה והדרגה אליה הגענו, טוב לנו שם ואנחנו ממש מרגישים מאוזנים.
ולפעמים דווקא אחרי שבא איזה משבר או טלטלה במחשבה זה גורם לנו לברר קצת יותר מזה ולהגיע לרמה רוחנית הרבה יותר גבוהה.
גם לאפרוח וגם לנו עצמינו יש שתי דרכי התמודדות עם המצב הזה:
או לראות את הטוב בעולם החדש, ולהתקדם, ולצמוח ממנו.
או חו"ח לשקוע בגעגועים לעולם הקודם, למצב הקודם בו היינו, וחו"ח לדעוך ולרדת...
והבחירה ממש בידינו!!!
החכמה היא רק לדעת ולזכור לקחת את המשבר כדבר שמצמיח ולא חו"ח לרדת, אלא ממש להשתמש באוצר הזה כדי לקפוץ הרבה יותר גבוהה, לברר לעצמינו את הדרך לעומק יותר, לשאול ולחפש כל דבר שרק יצמיח ויקדם.
תנצלי את המצב שבו את נמצאת להתקדמות, ולא חלילה לירידה. להתחזק הרבה באמונה לקפוץ לדרגה הרבה יותר גבוהה, ויש הרבה דרכים לעשות את זה, אפשר ללמוד חברותא ספר שמברר את השאלות שלך יותר לעומק עם מישו גדול יותר או סתם ככה עם חברה, למשל הספר :"דע מה שתשיב לעצמך" , ספר ה"כוזרי" ועוד הרבה..., אפשר ללכת לשיעורי תורה, לברר לעצמך יותר לעומק את השאלות ולבקש תשובות מרבנים גדולים, ועוד הרבה.
תבדקי איזו דרך מתאימה לך ותגרום לך להתקדם...
בהצלחה רבה רבה !!
ואם יש לך עוד שאלות, משו לא מובן או סתם כך תגובות.. אשמח להיות איתך בקשר במייל המצורף למטה.

נחמה רחל
nehamonet@gmail.com