שאלה
שלום כבוד הרב!
עברתי ואני עוברת המון משברים וקשיים בחיי.. ואני מרגישה כעס עמוק על הקב"ה..
כל הזמן שאני מסיימת קושי/משבר ישר בא עוד אחד אחריו.. אני רוצה קצת מנוחה.. לעקל שעברתי את הקושי/ משבר..
ואלה לא קשיים של יום יומיים אלה קשיים של חצי שנה ויותר..
כל הזמו בחודש אדר אני תמיד שמחה ולא משנה איזה קושי ניכר לדרכי אני שמחה ושוכחת מהקושי הזה.. והשנה אני פשוט לא מצליחה לשמוח באמת!
כל חיוך שלי זה זיוף.. אני פשוט מרגישה כעס על הקב"ה.. ובא לי להרים ידיים ולעזוב הכל (למרות שאני יודעת שזה לא הפיתרון)..
אבל איך אוכל למרות הקשים והמשברים לשמוח שמחה אמיתית ולהאמין בקב"ה בכל הלב בלי לכעוס עליו??
אם אוכל לקבל תשובה מהירה אשמח..
תודה מראש!! נטע.
תשובה
לכל אחד יש משברים, והם תופחים להרבה יותר ממה שהם אם הופכים כל משברון לטרגדיה.
קורה יותר מפעם או פעמיים שאדם לא מצליח לשמוח בפורים,אז מה?
העולם הזה לא נועד למנוחה הוא מיועד לעמל, חלק אימננטי מהעולם הזה הוא התמודדות עם משברים, אם יש מנוחה זה בונוס מהקב"ה, המצב הנורמלי הוא משברים כל הזמן.
לכן אני בכלל לא מבין את ה"כעס" על ה', שמחה אמיתית היא הודאה על מה שיש , ולא ציפיה שהקב"ה יעשה את כל מה שאני דורש.