שאלה
בס"ד,
האם הקב"ה קובע מראש את זיווגו של האדם? האם יש אנשים (שהם טובים, עושים צדקה ושומרי מצוות) שהשם לא רוצה לתת להם אהבה אמיתית בחיים והם צריכים להתחתן עם מישהו בלית ברירה ורצון? מדוע בחורות רעות זוכות בכל הטוב שבעולם? האם צריך להתחתן בכוח גם אם לא אוהבים ולו טיפה? האם גם אם נודרים נדר ומבטיחים לחזור בתשובה, ה' לא יתן את מבוקשנו גם אם אנחנו ממלאים את דרישותיו ויודעים שנעמוד בנדר באהבה? האם עדיף להתחתן ולהעמיד פנים ולסבול - העיקר להתחתן?
תשובה
בסד שלום רב, מקובל וידוע כי " ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה בת פלוני לפלוני זאת אומרת שמן השמיים קבעו לכל אדם מי יהיה זיווגו זהו עיקרון ראשון אולם, ישנו עקרון נוסף בבריא והוא "בחירה חופשית" לכל אדם יש את הזכות ואת החובה לבחור באיזה דרך הוא ילך ואם מי הוא יתחתן והשאלה מה קורה כאשר אין בחירתו תואמת את הבחירה השמימית. כי באמת מה היא הבחירה האלוהית האמיתית שנקבעה עוד לפני הלידה גם כאן ישנם כמה אפשרויות אפשרות ראשונה שהזוג הנפגש באמת קלעה בול וכל אחד מצאה בבן זוגו את הזיווג האמיתי אפשרות שניה היאשהבחירה של כל אחד מהם היא לא תאמה את הבחירה של למעלה ובפני חייהם עומדת הברירה לחיות במתח ריב ומחלוקת וחוסר הצלחה או לנסות ולהתאים את בחירתם ולהביעה למצב כמו הבחירה השמימית וזאת ע"י הרבה עבודה ויתור ונכונות להתמסרות ולקבלת הזולת מתוך אהבה וכבוד. עבודה קשה זו שכרה בצידה והיא יכולה לשנות גורל ולהפוך את הבחירה החופשית לבחירה אלוהית. בעניין האהבה ברור שלא מתחתנים ללא אהבה עם כי אצל אבותינו מצאנו את שתי הדרכים יעקב אבינו התחתן עם רחל בגלל שהוא אהב אותה לעומתו יצחק אבינו אהב את רבקה רק אחרי החתונה. אולם חכמינו לימדו אותנו כי אהבה מפתחים כי אהבה איננה מתנה מן השמיים אהבה על פי הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו (גם בספר אומנות האהבה של אריך פרום נמצא כי האהבה היא נתינה ככל שנרבה בנתינה כך תרבה האהבה ולא כפי שאנו נותים לחשוב כממי שנקבל נוהב אותו. לא סתם אמרתי את הדברים כיוון שיש הרבה החושבים כי האהבה היא תוצאה של קבלה ולא תוצאה של נתינה. היהדות דוגלת הכך כי האהבה היא נתינה אגב נעשה מחקר מעניין על כך ומסתבר שהורים אוהבים יותר את הילד שהם השקיעו בו יותר מאשר ילד שלא השקיעו בו ולא נתנו לו דווקא את הילד שדרש וקיבל תשומת לב הוא יהיה נאהב יותר מילד טוב ירושלים שלא דרש וקיבל מהוריו צער גידול בנים. כנ"ל בחיי הנישואים אהבה בין בני זוג מתפתחת לפי מידת הנתינה של כ"א מבני הזוג כך הוא אוהב את השני ולא לפי מה שהוא מקבל מן השני. למשל ככל שהבעל ישקיע ויעניק יותר לאישתו תרבה אהבתו וככל שהאישה תיתן ותעניק יותר לבעלה תתפתח אצלה האהבה תרבה ותתגדל וזוהי אהבה שאינה תלויה בדבר כמאמר המשנה בפרקי אבות. אהבה אינה סימפטיה או כימיה כמובן שדברים אלו צריכים להיות הבסיס הראשוני לקשר וכמובן עינינו נשואות בתפילה לבורא עולם ש 1. ימציא לנו את הזיווג הראשון שהוא מאמר הבת קול 2. ואם בחרנו בחירה חופשית שיתן לנו את הכוחות ואת היכולת ואת השכל ואת הרצון לעבוד קשה על ההתאמה באמצעות עבודה של נתינה ונתינה כי כל החיים הם נתינה ככל שנותנים יותר חיים יותר