שאלה
ראשית כל אקדים ואומר שהשאלה הזאת נשלחה כבר לצוות משיבים מכיוון שהיא שאלה באמונה וכל חיזוק שרב כלשהו יתן לי יעזור לי וכל השקפה ופינת אור שרב כלשהו יראה לי יוכל לעזור לי הרשתי לעצמי בניגוד למה שכתבתם לשלוח את זה לכמה רבנים ולכן אני מיידע אתכם כדי שתחליטו ותשפטו בעצמכם האם מותר לכם לענות או לא...
אז אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני נער בן 17 לומד בישיבה תיכונית.
השאלות שלי באמונה וביהדות מלוות אותי כבר שנים, אף פעם לא ניסחתי את זה בצורה מסודרת על מחשב תמיד היו עליות וירידות באמונה אבל תמיד הייתה באה הירידה אף פעם לא הרגשתי שלם עם מה שאני מאמין בו ותמיד איכשהו הצלחתי לדחות את עצמי מעליה רוחנית ולא בגלל שלא רציתי, אוהו כמה שרציתי, אבל התורה עצמה דחתה אותי כל פעם מעליה. החיזוקים שקיבלתי ההתעוררות בנפש שלי שמתעוררת מידי פעם ליהדות ולכמיהה מסוימת היא רק ה'פוש' הראשון. אחר כך אני נשאר לבד. הכמיהה נעלמת ואז אני צריך ללמוד גמרא וללמוד מסילת ישרים ואת היהדות עצמה ת'אכלס דוגרי.
הבעיות שלי הם לא קושי מסוים בהתקדמות רוחנית אולי להיפך. כאשר אני רוצה אני כן מתקדם החלפתי את הפלאפון שלי לטלפונטו (פלאפון שאמור להיות כשר אבל לא באמת) אני כן משתדל להתקדם בצעדים של המסילת ישרים לפחות את הפרק הראשון פרק הזהירות אני משתדל לעבוד לפיו. אני הצטרפתי לדף יומי בגמרא ואני במידה מסוימת כן אוהב ללמוד גמרא מעצם הפלפול והויכוחים המעניינים גם יוצא שאני נהנה מהמוסר ומהמסרים הכל כך פקחיים שחז"ל מלמדים אותנו.
לעומת זאת כל פעם שאני מקבל סוף-סוף חשק לפתוח את הגמרא ולהתחיל ללמוד משהו בד"כ זה נעצר אחרי למידה של זמן מה, כאשר הערכים האנושיים והמודרניים של ימינו מתנגשים לי עם מה שאני קורא בגמרא. בכל פעם שאני מנסה להתקדם וללמוד גמרא אני מרגיש שאני מוותר עוד פעם ועוד פעם על משהו מעצמי על משהו מתוכי, ואני אפילו לא בטוח שהדבר הזה אמיתי שכדאי לוותר עליו מעצמי, אני מרגיש שאני מאבד צלם אנוש או שאני עובר סוג של שטיפת מוח, שבמקום אחר אם הייתי נולד בתור אדם אחר הייתי דוחה את הדברים מעלי בזלזול (אני לא מדבר על כל הדברים בתורה אני כן רואה בתורה המון המון דברים מיוחדים שהזכרתם לפני אלפי שנים היא בגדר תעלומה בעיני) או שהייתי אומר שהדברים הללו 'מכוערים'. זה רק צד אחד של המטבע ממגוון הבעיות שיש לי זה מתבטא בלמידה של פרשת שב
תשובה
שלום לך, אריאל.
ה"אתר" שמארח אותך כשואל, ואותי כעונה, לא מיוד לשאלות כל כך ארוכות, המכילות כל כך הרבה פרטים.
אומר לך בקצרה כמה דברים:
סיפורי אגדות שמופיעים בגמרא או במדרשים, נכתבו לפי "קוד" מסוים, ולפי ה"קוד" הזה צריך לפענח אותם. בכלל לא בטוח שמי שסיפר אותם התכוון לומר שהפרטים שהוא סיפר אכן קרו במציאות.
המדרש המספר על אברהם אבינו הפוגש בזקן בדרך לעקידת יצחק, לא מתכוון לומר שאברהם באמת פגש זקן, והזקן באמת אמר לו "זקן שוטה, איך אתה הולך להקריב בן שנולד לך בגיל כזה?!" המדרש רוצה להעביר לנו מסר מסויים, והדרך שלו, היא "סוגה" ( ז'אנר) של סיפור אגדה, שנכתב בצורה מאד מסויימת.
הקב"ה מעמיד אותך בנסיון, בדיוק כמו שהוא מעמיד אותי בנסיון, וכמו שהוא מעמיד רבנים גדולים בנסיון. כולם כולם עומדים בפני נסיונות, וצריכים להתגבר עליהם. ואין אף אחד ש"מחוסן" בפני נסיונות, או שהוא יכול להיות בטוח שיעמוד בפני הנסיונות. כי אם זה היה בטוח- אז זה כבר לא נסיון... והנה, חז"ל מספרים לנו על יוחנן כהן גדול, ששימש בכהונה שמונים שנה, והפך להיות צדוקי. זה מרעיש ומערער אמונה ובטחון אצל נערים ומבוגרים כאחת, ובכל זאת- לא כולם "נשברו" בגלל סיפור זה, וגם היום, אתה, ואני, וכל השאר, צריכים להמשיך בחיי האמונה שלנו, ועבודה ה', וקיום המצוות, גם אם רב או רבנים התנהגו בצורה מביישת.
לגבי אונס נערה, הנערה אינה חייבת להנשא לאנס. רק אם היא רוצה- הוא חייב לקחת אותה לאשה. היא איננה רכושו או קניינו, הוא צריך לקדש אותה ולהכניסה לחופה כדי שתהיה אשתו. כסף הקנס הולך לאביה, ואביה הרי חייב להוציא את הוצאות החתונה שלה, כשזו תגיע, לעומת זאת, פיצוי על הסבל שלה- היא מקבלת, ולא אביה. (פשוט, צריך ללמוד את הסוגיא היטב, ואז לומדים דברים שלא ידענו...)
אני בטוח שלא עניתי לך על השאלה, אבל אני מקווה ש"משהו" כן הועלתי...
שנה טובה