שאלה
לרב שלום.
בכל פעם שקורה משהו לא טוב,משהו רע,אני ישר מייחס את זה למשהו שאנחנו\אני עשינו\עשיתי לא טוב(מבחינה דתית).השאלה שלי היא האם זו גישת היהדות? ואם כן,זו גישה בריאה?היא חרדתית קצת.לא?! לא משאירה מקום לחיים נורמליים בעצם.
לא יכול להיות מצב שקורה משהו רע בלי קשר למעשים שלנו.שנשלם עליהם בנפרד ומה שקורה פה זה בנפרד.? יש גם את הפסוק שאומר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".שאני מבין ממנו שלא אמורים לחשוב מה יהיה ולמה.אבל בכל זאת אני תמיד מקשר בין דבר רע לעבירות.קצת מבולבל.אשמח לביאור הדברים. תודה.
תשובה
שלום וברכה
ענקיותו האין סופית של ריבונו של עולם אינה מתכנסת לעיקרון אחד של הנהגה אלוקית.
לא כל מה שמתחולל בעולם נובע ממעשים שלנו באופן ישיר מול ריבונו של עולם.
מעבר לכך, גם אותם דברים הנובעים מהנהגה אלוקית מיוחדת – אנחנו לא יודעים לפענח אותם תמיד.
בשל כך, אנחנו מתייחסים לדברים המתרחשים בעולם בזהירות ובצניעות. אנו מאמינים בראש ובראשונה כי הרבה מוטל עלינו, ואנחנו צריכים לתקן את שנעשה בעולם יותר ויותר. במקביל, אנו מאמינים כי יש בכך שדר מריבונו של עולם, אולם בשל העובדה שאין אנו יודעים לפענח את השדר הזה אין אנו קובעים מפני מה הדבר בא עלינו, אלא רואים בכך איתות כללי.
מעבר לכך זה, התורה ציוותה עלינו לא רק לירא מהקב"ה אלא גם "ואהבת את ד' אלוקיך בכל ללבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אי אפשר לאהוב כאשר חיים בחרדה. אהבה אינה נוצרת על משקע חרדה, אלא במקום אחר, בו אנחנו שמחים על הקשר שלנו עם ריבונו של עולם.
כל טוב