שאלה
אני נשוי בן 29 X ילדים. נשוי מעל שש שנים ידענו עליות ומורדות בחיי הנישואין עד ש לפני כשנתיים וחצי היה פתיחת תיק ברבנות ופרידה של כ.... חודש שחיינו בנפרד ואז חזרנו הנישואין כרגע הם לא במצב הכי תקין אבל במצב הרבה יותר טוב לפני הפרידה. אישתי התחילה עבודה מסודרת אחרי שהילדים גדלו ונכנסו לגן כחודשיים אחרי כן נכנס לעבודה שלה בחור (נשוי) שההתנהלות שלו מולה גרמה לי לאי נוחות התרעתי בפניה והיא דחתה אותי על הסף בטענה שאני מדמיין קנאי ואובססיבי כעבור שבוע וחצי הוא שלח לה שיש לו רגשות אליה והעריף עליה מחמאות וחיזורים - היא לא טרחה לספר לי או לעצור את העניין בידיעה שזה כבר לא מקצועי וזה נמשך 3 ימים שבמהלכם ראיתי אותה מסתודדת בבית ומחפשת סיבות לצאת הרגשתי שההתנהלות לא תקינה בכל פעם שהחזקתי את הטלפון שלה היא ממש רעדה.
התקנתי תוכנה שאני יכול לראות את ההתכתבויות ובסך הכל מה שגיליתי זה שהיא שיתפה חברה בנעשה והיא יעצה לה "שלא תעשה שטויות" ניגשתי אליה ואמרתי לה שאני מעוניין להיפרד כי לא נראה לי ההתנהגות שלה היא תקפה אותי שוב וטענה שבסה"כ יש לה "ידיד אמת" ושזה נקי ואני הבעיה.
אז אמרתי לה שיש לי את כל ההתכתבויות שלה במחשב ורק אז היא פרצה בבכי וטענה שהיא בדיוק תכננה לסיים איתו את הקשר כי הוא לפני 3 ימים הביע אליה רגשות וזה גלש ולא היה כלום רק היסחפות שהיא קיבלה מחמאות וחיזורים והיה לה כיף לקבל כי היא לא מקבלת בבית וזה בכלל אשמתי.
בפועל כל מה שאני יודע זה מהודאה שלה אין לי מושג אם היה משהו מעבר לזה.. העניין פגע בי מאוד ונחשב לחציית קו אדום כי היא הייתה צריכה לסיים את זה ברגע הראשון שהוא הביע אליה רגש (או הרבה לפני שאני התרעתי בפניה)
חשוב לציין שהיא נתפסה על עוד שקרים אומנם על שטויות אבל היא העזה לשקר לי במצח נחושה שאני יודע את האמת.
אני לא יודע להיכן זה היה נגרר אילולא עליתי על זה.
האם מקרה כזה של פגיעה באמינות מצדיק פרידה / גירושין ??
אני לא אדם סלחן וזה גם חלק מהתסכול שלי שכל הזמן אני יחוש נבגד.
מה עושים?
תשובה
שלום וברכה
קשה לי כמובן לייעץ ממרחק, בלי להכיר את הנפשות הפועלות, בלי לדובב אתכם, להיות בדיאלוג אתכם, בלי לנסות לסייע בעדכם לחלץ מתוך עצמכם את ההדרכה הראויה לכם, כאשר התפקיד שלי הוא רק להנביע מתוככם את ההכרעות שלכם.
מה שאני מציע אפוא הוא שתעשה קודם את הצעד הראשון.
הצעד הראשון הוא לנסות לספר את כל הסיפור הזה מנקודת המבט שלה. מנקודת המבט של מי שהסתבכה בכתיבה בלי שהיא התכוונה לכך מלכתחילה; שאפשר שהיא הייתה נבוכה מהמחמאות; אפשר שהיא טעמה פעם ראשונה מחמאות שהיא לא מקבלת ממך; אפשר שבאמת היא התכוונה לנתק מגע; אפשר שהיא הייתה נבוכה ממך; אפשר הרבה דברים.
אינני קובע כי זה הסיפור האמיתי. אינני קובע כי אתה אינך צודק או לא צודק. מה שאני מציע הוא משהו אחר לגמרי – לנסות לא לדבר בשפה של צדק או בשפה של פגיעות, בשפה של מצח נחושה, או בשפה של פחדים. לנסות לדבר בשפה אחרת לגמרי – בשפה של תנועה שמאפשרת התקרבות מחודשת, מאפשרת לבנות מחדש אמון, אינה פוחדת מהעתיד אלא נותנת סיכוי להווה, וחיה בתוך התנועה בהווה.
ואם זה ילך – מה טוב; אם זה לא ילך – אז בעתיד גם אפשר לפרק את החבילה. אולם לא לחיות מתוך התחשבנות עם העבר או מתוך פחדים מהעתיד, אלא לחיות בהווה – בהווה של הניסיון שלכם לחזר אחר עצמכם מחדש, ולהתחבר.
אם אתה יכול לנסות לצעוד בשפה הזו – זה עדיף. היא גם נכונה יותר, וכמובן גם מאפשרת לשנות אותה אם יתברר חס ושלום שאתה טועה. אולם בנקודה הזו אתה נותן אפשרות להתחברות שלכם מחדש למסע הגדול.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב