שאלה
שלום לך כבוד הרב.
שמי לריסה ואני בת 16, יש לי בעיה: אני בשיא תהליך ההתבגרות ואני פשוט עצבנית על כל העולם, אבל מכיוון שאני גרה רק עם אמי, אני מוציאה עליה את הכל למרות שלא מגיע לה. וכן, מכיוון שאני בנאדם עצבני, קשה לי לשלוט על זה וכל דבר אצל אמא שלי מעצבן אותי ואני פשוט נכנסת לעצבים וכאילו נכנס בי שד, ואתמול זה היה השיא- אני העלבתי אותה בצורה קשה, אני פשוט אמרתי לה כל מה שאני חושבת עליה, וזה היה פשוט מעליב. אבל אחרי חמש דקות הלכתי לחדר ופשוט הנשמה שלי בכתה, אני הייתי בשוק שאני עצמי אמרתי לאמא שלי דברים כאלה. אני פשוט מרגישה אדם רע, למרות שאני ההפך הגמור, אני מרגישה דיכאון וזה משתקף לי גם ביחסים עם חברים. אני כ"כ מרחמת עליה, כ"כ! הלב שלי מת מעצב, ועוד לחשוב שהיא איבדה את אח שלי לפני כ3 שנים. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ביקשתי ממנה סליחה, אבל לי זה לא עזר, וגם לא ניראה לי שלה זה עזר, למרות שהיא מדברת איתי אחרי זה. אני לא יודעת מה לעשות, איך להסתכל לה בעיניים, אני כ"כ העלבתי אותה שבא לי למות. בבקשה עזור לי..
תשובה
שלום לך.
אני אקח ארבע מילים מתוך כל הדברים שכתבת ואחזור עליהן: "הלב שלי מת מעצב".
תיארת בצורה טובה מאד מה את מרגישה.
כולנו בני אדם, כולנו אנושיים, כולנו עושים טעויות.
ניתנה לנו אפשרות תיקון לגבי הטעויות שלנו. זו ה"תשובה". הצעד הראשון וההכרחי להתחלת תהליך של תשובה, הוא "הכרת האחריות". את הצעד הזה את עשית. את מתארת אותו בצורה ברורה. את לוקחת אחריות, ואומרת בצורה ברורה: "אני לא בסדר".
גם אם את מרגישה נורא ואיום כלפי עצמך, הרי שאת נמצאת במצב שאת מוכנה להשתנות, ואת יכולה להשתנות, ולכן את יכולה לומר לעצמך "אני בסדר, כי אני לוקחת אחריות על מה שעשיתי לא נכון, ואני אעשה מאמצים בשביל להשתנות. אני לא רוצה לחזור שוב על הטעות שעשיתי".
באשר לאמא, אני חושב שאת מכירה את אמא, ואת מספרת "היא איתי אחרי זה". אם אמא תראה את התהליך שאת עוברת, ותרגיש את השינוי שחל בך, היא תשמח, ותהיה מוכנה לשכוח את הדברים השליליים שהתחוללו ביניכן.
את האנרגיה השלילית "בא לי למות", את הופכת לאנרגיה חיובית "הכשלון מביא אותי לשינוי, לצמיחה, לאהבה גדולה לאמא, לעולם כולו, ובעיקר לעצמי".