שאלה
שלום רב
אני יודע אני לא אדם שתמיד קל להסתדר איתו, אני קצת מבולגן, וקצת עצלן, אבל אני מאוד משתדל.
אני סטודנט כבר שנה רביעית, ואני גר אצל ההורים שלי, אני בן 26 , וקשה לי, קשה לי נורא ! , אני עושה את מירב המאמצים להצליח בלימודים, ולנסות את מזלי במציאת זיווג הגון אבל זה לא הולך תמיד כמו שחולמים.
אני כבר לא כ"כ יודע מה אני רוצה, מצד אחד נוח לי בבית יש לי את הפינה שלי (רוב הזמן- כשאחותי וגיסי באים מעיפים אותי מהחדר שלי) ויש לי את כל מה שאני צריך מבחינה חומרית, אבא שלי הוא אדם נוח שלא מתערב לי בחיים, לא מציק לי לגבי מה שאני עושה או לאן אני הולך, אבל לאמא שלי יש חובת דיווח! אני צריך להגיד לה למה ועם מי ולאיפה מתי אני חוזר
לאמא שלי יש חלום שאני והאחים והאחיות שלי נתחתן בע"ה, אני כבר עברתי את השלב של לחוץ, אם יש לי עם מי לצאת אני יוצא אע"פ שהרבה פעמים אני מוצא את עצמי עומד מול בחורה ואומר לה, אין לי כח להשקיע ובורח מהקשר בלי סיבה ממשית.
לפני כמה חודשים מצאתי עבודה ועזבתי את הבית וזה היה קל יותר והמתח ירד, אבל חזרתי כי איבדתי את העבודה ואני לא יכולתי לשלם על הדירה יותר.
נמאס לי לריב איתה, נמאס לי להיות כל הזמן תקוע אם זה ליד ההורים שלי בבית או בבתים של החברים שלי (שכולם כמעט נשואים) אני כנראה בורח לימים נוראים כי אני לא יכול לעמוד במתחים הללו.
אולי הרב יכול ליעץ מה לעשות ואלי לתת טיפים על איך להתמודד (אני משדל ללמוד משהו כל יום וזה עוזר לשכוח מזה אבל אני חוזר לחדר אחר בבית והכל חוזר לי)
אני מבקש לא לפרסם את השם !
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני מאוד מבין אותך מפני שאתה הגעת לשלב של העזיבה ןועדיין לא עזבת ואני מתכוון לפסוק בספר בראשית ["על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו..,]
התסכול שלך נובע ממצבך האישי (רווקות ובדידות ועוד מרעין בישין...) כפי שמתאר זאת התלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
[אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה; בלא שמחה - דכתיב: דברים י"ד ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה - דכתיב: יחזקאל מ"ד להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה - דכתיב: בראשית ב' לא טוב היות האדם לבדו.
במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה; בלא תורה - דכתיב: איוב ו' האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה - דכתיב: ירמיהו לא נקבה תסובב גבר. רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: איוב ה' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. "]
וכל זה כתבתי לך כאימפתיה כי זו מציאות ידועה מראש וזו מציאות קשה ומרה וזו מציאות נורמאלית למי שנמצא בה.
ויחד עם זאת כאן טמון מבחנך הגדול:
-----------[**להתמודד**]----------.
ההתמודדות הזו היא בתחום שבינך לבין עצמך -
לא להתייאש,
לא להיות במרה שחורה,
לא לכעוס ולרטון ולקטר על מר גורלך,
לא לריב עם הסובבים אותך על כל שטות.
לא להיות מידת הדין.
-לנסות לשמוח במה שאתה ובמה שיש לך.
-לנסות לקיים את מצוות כיבוד אב ואם בכל בכוחות שלך
פשוט להשקיע בזה את כל כולך ואם המחיר הוא וויתר לאמא או להתעניין במצבה או להציע לה עזרה או לשוחח איתה או אפילו רק להקשיב לה ולהניד ראש וכדומה אז תשלם את המחיר הזה כי זו האמא שלך והיא רוצה אך ורק בטובתך והיא מאוד דואגדת לך ואוהבת אותך.
וזו צריכה להיות נקודת המוצא שלך ביחסים שלך עם האמא שלך.
-תנסה להחיות את עצמך במה שמשמח אותך למשל תתלה תמונה חדשה על הקיר. תפנק את עצמך האיזה דבר חדש או בגד חדש וכדומה.
-תקרא תהילים ותתפלל להשם שיעזור לך.
-תשמע מוזיקה שאהובה עליך או שתשיר או תנגן .
-תצא לטיולים למטיבי לכת .
והכי חשוב תמשיך לחפש את החצי השני שלך ואל תתיאש .
בהצלחה,
עוזיאל