שאלה
שלום! אני בת 21,אמאי נפטרה לפני 3 חודשים ממחלה.היתה סה"כ בת 58,סבלה מאוד...
אני מרגישה שאני חוזרת בשאלה.לא יכולה להמשיך להאמין בהשם,להמשיך להתפלל,לברך,לקיים מצוות,להגיד לכולם:"ברוך השם הכל בסדר" או "בעזרת השם יהיה בסדר",כי מאחורי ה"בסדר" הזה מסתתר משהו סותר לזה לגמרי...
אני לא בטוחה אם אני מאמינה אם יש אלוקים בכלל. זה מפחיד אותי לחשוב ככה,אבל עד עכשיו לא היה לי ספק, אפילו לרגע אחת,שהוא קיים והכל ממנו והכל לטובתינו...ועכשיו...
אני ממש בטראומה,הרגשה הכי מזעזעת שהיתה לי בחיים.אין הרגשה רעה יותר מאמא הולכת...
אני נמצאת במצב של בלבול נורא: מתרחקת מאבינו שבשמיים, רוצה לחזור אליו ובאותו זמן לא יודעת אם הוא קיים בכלל...
זה מצב נורמלי?
עולות לי שאלות שאף פעם עד עכשיו לא שאלתי אותם. והמציאות הזאת שאנחנו לא יכולים להבין את חשבונות שמיים,פשות הורגת אותי!!!
לא יודעת מה לעשות. אני בוכה כמו תינוקת,הנשמה שלי צועקת! עזרו לי! אצילו את נשמתי! קשה לי מאוד...
מחכה לתשובה! תודה מראש...
תשובה
שלום וברכה
מגיע לך שילוו אותך במצבך הכואב והקשה.
המציאות שאת נפלת לתוכה מעיקה עלייך עד מאוד, ואת מתארת ביושר ובכנות את שעובר עלייך.
מה שאנו יודעים על כאב, סבל והתמודדות הוא מה שנצבר במשך השנים. צבירה זו מלמדת כי אכן הזעזוע שאת עוברת אינו חולשה או כישלון, אלא מבט חדש על החיים ועל עצמך.
אכן, לא ניתן להמשיך כפי שחיינו עד עתה.
הסבל שעובר עלייך יכול להיות מקור למשבר ונפילה. מאידך גיסא, את בוודאי יודעת כי המילה "משבר" בעברית מתארת גם את כסא היולדת ("יושבת על המשבר"-יולדת), והדבר מלמד כי ממשבר אפשר לצאת למקומות אחרים לחלוטין. את הכאב פורשים לפני הקב"ה ומדברים איתו על הכאב הזה בתפילה. אם הזעזוע הנפשי שעוברים רותמים לארגון מחדש של החיים והסתכלות מחודשת על הכל.
ריבונו של עולם לא הבטיח לנו שהוא עושה רק טוב הנראה לנו לעיניים. ברם, הוא כן הבטיח לנו שהוא אתנו גם ברע המתגלה בעולם – גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". הבלבול הזה הוא מקור הצמיחה האפשרי, וההסתבכות הנפשית שאת עוברת היא מסוגלת להוות אכן שינוי דראמטי בכל ההסתכלות על כל דבר.
על כן, אל תחושי את עצמך כמי שהיא חוטאת. אנו למדים מהתנ"ך כי כמעט כל מי שעבר קשיים שאת מתארת צעק וצווח, ופעמים שהצעקה עצמה הייתה המקור לשינוי הגדול של חייו.
כל טוב ונחמה