אלימות ויהדות - דחוף מאוד!!

בס"ד

אלימות היא שלילית. אבל לפעמים משתמשים באלימות כנגד אנשים אלימים שלא יזיקו לחברה.

"כל המרים יד על חבירו נקרא רשע" - הרים אע"פ שהלא היכה. ולכן אברהם אבינו שנבחר להקים את האומה הישראלית היה איש חסד שהרבה להטיב מעל ומעבר לכל מה שאנחנו יכולים לחשוב.

זה לא אומר שצריכים להיות רפוסים כלפי הרשע ולכן אסור לרחם על רשע ולא לוותר לרוצח ולא לקחת כופר לנפש רוצח אפילו הוא כהן גדול או איש חשוב אחר.

קרא את המאמר הבא:

{[************

[האם הבלגה היא תמיד כח?]}

התורה מלמדת אותנו בספר דברים מהי הדרך שבה צריך לנהל מלחמות.
א] צריך להכניע את האויב עד הסוף "עד רדתה". בכל הכח.
ב] גם למלחמה יש כללים של צניעות, שמירת העצים. יחס לאשת יפת תואר וכד'.

אם מקיימים את שני הכללים הללו, גם ה' וגם ארון ברית ה' שותפים עם החיילים במלחמה. הלוחם אינו "חוטא". במלחמה אתה נמצא קרוב מאוד לה' ולדרכו.

היחס הרישמי של הנצרות למלחמת מגן - הוא שלילי. כל "רצח הוא רצח" אפילו אם הוא נעשה לשם הגנה. המילים "רצח הוא רצח" משמעותן היא כי גם לבית דין שתפס רוצח אסור להרוג אותו כי "רצח הוא רצח". (לכן ביקשו חנינה ל"איכמן"). גם אם הרגת מחבל שיש לו דם חם על הידים - אתה רוצח.

מיותר לספר לקוראים שיהדות חושבת את ההפך הגמור. "הבא להרגך - השכם להורגו". בלי שום נקיפות מצפון. "עין תחת עין" זה המינימום שצריך לעשות באויבי ה'. ואת הנקמה הזאת עושה בית דין המורכב מגדולי ישראל בלי שום צורך לחזור על כך בתשובה. גדולה "נקמה" שנכתבה בין שתי שמות ה' "אל נקמות ה'". ודוד מלך ישראל יוכיח גם באמירותיו וגם במעשיו.

בדיקת עומק של התגובות השכיחות לאלימות הערבית בימינו אינם תוצאה של שינוי דעות מקובל בין אנשים. הוא נעוץ ביחס להשפעות נוצריות שספגנו ב 1900 שנות גלות. אנו מנסים להשתחרר מהם ב 50 השנים האחרנות - יש מצליחים יותר ויש פחות.

אנו לפעמים עומדים נדהמים איך מדינות עם היסטוריה קולנילית אלימה ומרושעת כמו צרפת ובריטניה מעיזות לדרוש מאיתנו ברצינות תהומית כל כך לא להגיב על פיגועים קשים. יורים עלינו והם מבקשים ממנו שלא להגיב. הם קוראים לנו "רוצחים" על כל תגובה. זה נראה לנו כאילו הם באו מגלקסיה אחרת. הם לא באו מכוכבים אחרים - הם גדלו על ברכי ה"ברית החדשה" שבמשך אלפי שנים טיפטפה להם את המוסר המעוות הזה כדרך חינוכית.

הלא יש"ו היה זה שאמר לתלמידיו כי הוא חלוק על משה רבינו שאמר רק "ואהבת לרעך כמוך". הוא יש"ו מוסיף עליו ואומר שיש מצוה לאהוב גם את "אויבך" כמוך. ועוד הוסיף וציוה אותו האיש שאסור להכות את מי שהכה אותך. אם תחזיר לו אתה "רשע". עליך להגיש למכך את הלחי השניה וכידוע.

מיותר לספר לקוראים שכל עמי אירופה בלי יוצא אחד קטן מן הכלל חשבו שהציווים האלו של יש"ו מיועדים ליהודים בלבד. הם מעולם לא חשבו לרגע לקיים את ציווי האהבה שלו על עצמם. ההיסטוריה של אירופה מלאה תמיד בשפך דם של עשרות מיליוני בני אדם על מה בכך. כל זאת בעידוד האפיפיור ושלוחיו במנזרים, בכנסיות ובכל מקום.

עד לפני פחות ממאה שנים היה ה"דו קרב" היה מסורת של אצולה באירופה ברוסיה וגם באמריקה. מי שלא יוצא ל"דו קרב" אמיתי עם חרבות ורמחים לא היה נחשב כלל. על כל פגיעה בכבוד מדומה נלחמו ה"אצילים" וה"אבירים" ושאר המיוחסים עד שפך דם של ממש. זו לא היסטוריה רחוקה - זו היתה מציאות חיים חוקית של מאמינים נוצרים.

איך זה מתישב עם הגשת "הלחי השניה"? - כבר אמרנו.

השתיקה היחסית של היהודים בשואת אירופה התאימה מאוד לרוח הנצרות. האפיפיור והותיקן מאוד אהבו את השואה, ובמיוחד את השקט שבה עברו הדברים. ההתמרדות של "גרישנפן" והנסיון שלו שלא להסכים עם האלימות של הנאצים גררה את פרעות "ליל הבדולח" לא רק בתור נקמה, אלא כנסיון להחזיר את היהודים למסלול הראוי.
מבחינה זו היה "מרד גיטו ורשה" תופעה של "חזרה בתשובה". חוזרים אל היהדות האמיתית. כך גם הקמת המדינה וכך גם תגובותיה עד היום. אנו מחכים למשיח שאע"פ שאינו בן ישיר לדוד המלך אבל הוא מתיחס אליו כממשיך דרכו האמורה לעיל "ילחם מלחמות ה'". יגאל אותנו מתרבות הרשע והצביעות של הנוצרים והנצרות, ויחזיר אותנו ואת כל העולם כולו לדת האמת.

***********

על צפיה בטלויזיה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=2967