אלוקים יקר-מכתב

שלום לך יקרה.
סליחה שהדברים נכתבים לאחר זמן רב כל כך של המתנה מצידך.

יש משהו שמאד מדהים אותי בבני- אדם,
כשהם קטנים הם שואפים לגדול וכשהם גדלים הם מתגעגעים לתום הילדות ומנסים לשמר אותו.
הם מפחדים מהתמודדות עם כאב אך יודעים שה´ תמיד יהיה שם כדי לעזור להם להתמודד...
הם מפחדים מהצל של עצמם ומחפשים מישהו בסביבה שיעזור להם להכיר בערכם ולהתקדם.
בורא העולם ויוצר האדם בטח אוהב אותנו מאד
ומתאווה לשמוע תפילותינו ובקשותינו גם על בעיות לא כל כך משמעותיות...
אנחנו בטוחים שה´ יודע איך לנהל את העולם
ומנסים לשער את ה[מטרה] במהלכיו כדי להתקדם, בידיעה שאת ה[סיבה] לכל מה שקורה- לא נוכל לדעת.
אנחנו מאמינים שהכל לטובה-
ןלמרות שלעיתים אנחנו מתמודדים עם פיגועים או צרות
לאט לאט האמונה שלנו הולכת ו... גדלה, נבנית, מתעצמת!
וזה קשה, ומצריך מאיתנו לגייס הרבה כוחות.
למרות הכל-
להמשיך להאמין שה´ בכל זאת נמצא, שה´ מסתכל מלמעלה ורואה את הכל.
אז אולי לפעמים אנחנו נשברים וכואבים ועולים קולות של ייאוש, אבל בוחן כליות ולב יודע שלא זו הכוונה האמיתית ושאחרי הכל, בתוך הלב אנחנו יודעים שהכל לטובה.
המחשבות רודפות, מתערבבות בטוב וברע
אבל אלוקים היקר תמיד יודע
שעם כל הטוב שהוא מרעיף עלינו
ושלמרות, (ואולי מתוך) הכאב והקושי איתם אנחנו מתמודדים לפעמים,
נמשיך להאמין ולאהוב...

"נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך, על נשמותינו הפקודות לך, על ניסיך שבכל יום עימנו, על נפלאותיך וטובותיך.
[הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך
כי מעולם קיווינו לך]"

שבוע טוב, ברוריה
brurya123@walla.co.il