שאלה
שלום :)
אני נערה בסוף התיכון, חוזרת בתשובה כבר 5 שנים ב"ה.
אני פרפקציוניסטית מאוד מאוד מאוד, מה שאומר שמבחינתי זה 'הכל-או-כלום'.
זה גורם לי לכ"כ הרבה חוסר אמונה ובעיות בחיים.
השנה הייתה לנו בגרות במקצוע שאני הכי אוהבת ושהכי היה חשוב לי להצליח בו,
התפללתי לקב"ה שאני אצליח בבגרות, האמנתי בעצמי ולמדתי המון המון.
לא סמכתי על הנס - ממש לא, השתדלתי ממש ללמוד , כמה שרק יכולתי.
תמיד לימדו אותי שאם יש לך רצון אז אפשר להגיע להכל, להגשים את כ-ל החלומות.
ואני, גיליתי שזה לא נכון(לפחות במקרה שלי).
כ"כ עצוב לי, שקעתי באכזבות לא נורמליות,
איבדתי את האמון בעצמי שזה משהו שקשה לי איתו ממש וגם ירדה לי האמונה בקב"ה בצורה שמעותית.
אני יודעת שאולי זה נשמע כמו "צרות של עשירים"-אבל זה לא המקרה .
רע לי מאוד.
לא מסוגלת להתמודד עם האכזבה הזאת.
תעזור לי לא להתייאש , להאמין שוב , בעצמי ובאבא שבשמיים שאין דבר שחשוב לי יותר מלחזור ולהאמין בו באמונה תמימה-כמו פעם.
ישר כוח ותודה רבה
תשובה
שלום לך.
מה שאת צריכה לעשות, זה לא לפנות לרב, או כל מי שאת חושבת שיתן לך פתרון קסם. מה שאת צריכה, זו "עבודה" עם עצמך. להבין שאנחנו חיים בעולם שבו יש משמעות לתהליך, וההשקעה שלך בלימודים היא היא עצמה הפרי הטוב ביותר, כמובן- שציון טוב מאד משמח.
למה קשה לך להאמין באבא שבשמיים אם למדת הרבה, והתפללת, ולא כ"כ הצלחת? כי הוא הבטיח לך ולא קיים? הוא לא הבטיח לך שום דבר, אבל הוא מקיים. הוא נותן לך הזדמנויות נפלאות לדברים משמעותיים וחיוביים. נצלי אותן!!!
שאיפה למיצוי יכולות- היא טובה. שאיפה לשלמות- הרבה פעמים מזיקה. חשבי על כך.