שאלה
שלום,
בימים כמו אלה קצת קשה לשאול שאלה כזו אבל היא שאלה שמעניינת אותי מאוד כיהודיה.
הערבים שלטו בארץ ישראל במשך הרבה זמן. כשהיא ניתנה לנו רישמית ע"י האו"ם ב- 48' אנחנו גירשנו מפה הרבה ערבים, חוץ מאלה שברחו לבד, ועשינו ממש עקירת ישובים כמו בהתנתקות. אני לא מבינה איך זה מסתדר- הזכות שלנו על הארץ באה מהאמונה שלנו- מהתנ"ך, שהיא האמונה שלנו ולא של המוסלמים. הזכות שלהם על הארץ היא זכות היסטורית אפשר לומר, כי רוב הזמן הם היו פה הרוב, למרות שתמיד היו פה יהודים. הרי גם תמיד היו פה ערבים. המצווה הזו בתנ"ך נוגדת את ההיגיון הפשוט, ואני לא מבינה איך זה משתלב, משום שאני יודעת שהתנ"ך הוא מקור חוכמה אינסופי ואני מאמינה בדת היהודית ובה', אבל אני פשוט לא מבינה איך זה מסתדר. האם לפי הדת מותר שיחיו פה איתנו גם הערבים או שזה איסור מוחלט? כי אם זה כך זה פשוט לא הגיוני.
זה יצא מבולבל אבל אני מקווה שהבנתם ושתענו, זה חשוב לי.
תודה רבה, ושיהיה כבר שלום על ישראל.
תשובה
ב"ה
שלום,
אשתדל להשיבך בקיצור רב:
1 . למרות שאלתך, היתה רציפות יהודית לכל אורך השנים. מעולם לא היה מצב שלא חיו יהודים בארץ. היו כאן תורכים ומוסלמים וצלבנים. הם התחלפו. אבל יהודים תמיד היו כאן.
2. אין איסור שיגורו כאן לא יהודים. השאלה היא רק מה מעמדם בארץ. אם הם במעמד של גר תושב ומקבלים עליהם כללי השלטון - מדוע לא?!
כל טוב,
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם