שאלה
הרב שלום!!
ראיתי פה בתשובתך כתבת שאיסור נגיעה מדאורייתא. אך זה רק מנגיעה לצורך חיבה אך סתם נגיעה היא אינה מהתורה וגם הראשונים לא התייחסו לזה בתור איסור ממשי אלא רק הדורות האחרונים גזרו על כך משום גזירה שמא יגיעו לידי חיבה. אז סתם נגיעה היא אינה מן התורה כן הוכיח שו"ת בני בנים בעניין ריקוד בנים ובנות ביחד.
הרב,רציתי רק להגיד-אנו הנוער אנו עוסקים יותר מידי באיסור נגיעה. זה שואל ככה וזה שואל ככה, האם מותר לגעת ככה או אחרת. לכן רציתי לומר לכולם הפסיקו להתעסק בנושא הזה הרבה!
שמתוך ההתעסקות בנושא גם אם זה לשם שמיים עלולים להיכשל. פשוט שימרו כמה שאתם יכולים.
בתורה מראש יהודה.
תשובה
בס"ד
נגיעת חיבה אסורה וכל נגיעה מקרית מעוררת את האדם לחיבה וזה נקרא בגמרא "יצרא אלבשיה" דהיינו היצר מתלבש על האדם הנוגע באשה. ודבר זה לא צריך מקורות מהגמרא כי כל אדם יודע מעצמו שכשהוא נוגע באשה. כל נגיעה שהיא מביאה לידי הרהור. וחכמינו אסרו אפילו הסתכלות מקרים שגם היא מביאה לידי הרהור. ואסרו דיבור על דברים בטלים שגם הוא מביא לידי הרהור. איך איך איך אתה אומר רק האחרונים התעסקו בזה?
בשולחן ערוך וברמב"ם ובגמרא זה מופיע באופן הברור ביותר. אני לא מבין מנין אתה מוציא את הענין שרק האחרונים התעסקו בזה.
היתה שאלה האם מותר לרופא לטפל באשה ואפילו לבעל רופא באשתו נדה. היה מי שחשב שכיון שאנחנו יודעים שעל גילוי עריות [יהרג ואל יעבור] - אם כן אפילו כשיש חשש סכנת חיים לבעל או לאשה - יהרג ואל יעבור ולא יגע בה. להלכה נפסק שמותר כי זו לא נגיעת חיבה, ראה במה דנו ושאלו האם זה חיבה וסיכמו שנגיעת רופא בחולה אנוש אינה חיבה. אבל אם היתה בזה גם חיבה וגם הצלת נפשות לא ברור כלל שזה היה מותר - ואתה אומר רק אחרונים?
סלח לי שאומר לך כי מי שאמר את הדבר הזה לא קרא ולא שנה ולא יודע מה כתוב בספרי הקודש.
לגבי רוב ההתעסקות עם הנושא הזה אומר לך כי הוא חיינו ואורך ימינו. היצר הזה הוא יסוד החיים ואם נוהגים בו שלא כדין הוא יסוד המוות. אי אפשר להתעלם ממנו ולעקוף אותו ולהניח לו. לצערינו מתוך השאלות העולות פה אתה למד שזו בעיה - בעיה!!
איך אתה מעלה על דעתך להניח לפצצה מתקתקת הנמצאת מתחת לחלוננו וכבל מתחילה להעלות עשן.
[להניח לה??!]
חס ושלום!
אנחנו נרבה קדושה בכל יכולתינו ובכל מאודינו וככל שיהיו יותר שאלות בתחום הזה - נענה להם כי הם חשובות במיוחד.
בהצלחה