*אין נושא!

שלום וברכה,
סליחה על העיכוב בתשובה.
קראתי את מכתבך, שאלת שאלות טובות, גדולות ומורכבות שאי אפשר לענות עליהן בפעם אחת, לכן אשתדל לכתוב כמה דברים עיקריים ואת מוזמנת לחזור ולשאול עוד עד שהכל יהיה, בעז"ה, מבורר.

תראי, אני די חולקת על כך שבגלל שהחברה שלנו יותר סגורה נגררים ליותר פיתויים.
לעניות דעתי וגם מנסיון, אדם שמתרגל יותר ויותר לשלוט בעצמו אפילו בדברים פחות "רציניים"-אז גם כאשר יהיו לו פתויים גדולים יהיה לו יותר קל לא להגרר ולהתפתות אליהם כי הוא תירגל את השליטה העצמית וכח ההתגברות שלו, לעומת אדם שכל חייו גרם לעצמו גירויים ולא השתדל להתרחק ולעמוד בפני הפיתויים אשר יהיה לו הרבה יותר קשה להתגבר. (נעזר במשל:למי יהיה יותר קל לוותר על עוגה ממש לא בריאה? לבת שתמיד משתדלת להימנע מאכילת אוכל לא בריא? או למי שתמיד מרשה לעצמה?)

חוץ מזה, צריך לדעת שהרבה מעשים שלפעמים אנחנו מחשיבים אותם כמותרים או את ההימנעות מהם כסתם "סגירות" הם דברים שבאמת בעייתים ולא בטוח מותרים. צריך לברר תמיד מהי באמת ההלכה, ומהי הדרכת חז"ל איך להתנהג.

כתבת "כשאני רואה חילונים ברחוב אני אומרת שהחיים שלך יותר טובים ויותר יפים וכיפיים. להם מותר ולי אסור".
אז קודם כל* זה לא בדיוק נכון, שלהם מותר. התורה ניתנה לכל עם ישראל וכולנו צריכים לקיים אותה. לצערנו עדיין לא כולם זכו לדעת זו. אבל זה שאדם מגדיר את עצמו "חילוני" זה לא אומר שהוא פטור באמת מקיום מצוות.

מצד מסוים נראה שבאמת כיף להם. הם יכולים לעשות מה שבא להם,להנות, הם לא מחוייבם לשום דבר... אבל השאלה היא איזה טעם יש לחיים כאלה, של הנאה בלבד, איזו משמעות אמיתית?!

אחת המורות שהיתה לי אמרה שאנחנו צריכים ["לעשות חיים"]-מה זה לעשות חיים? להשתולל? לבלות?. לעשות חיים זה להיות מחוברים למקור החיים-לקב"ה. חיים אמיתיים, שלמים הם חיים של עבודת ה´. בימים אלה אנו מוסיפים בתפילה "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים". מה הכוונה, שה´ יתן לי חיים ארוכים כדי שאוכל לעשות מה שבראש שלי?. ודאי שלא. הכוונה היא שה´ יכתוב אותנו לחיים כאלה שהוא חפץ בהם, מצד התוכן שבהם, המהות. שיכתוב אותנו לחיים טובים כדי שנוכל לעובדו.

זה לא אומר שאסור להנות. לשמוח. שאנחנו צריכים להיות אנשים כאלה מסכנים ומדוכאים. להיפך! אנחנו צריכים להיות אנשים שמחים ולעשות גם דברים שגורמים לנו הנאה. אבל בצורה שעובד ה´ עשוה את הדברים ולא להמשך אחרי כל תאוה שעולה לנו.

קשה לנו להבין, להרגיש ולדעת ש[לא תמיד מה שכיף הוא גם טוב]. לחיות בצורה מתירנית (בכל נושא שהוא) יכול אולי להיות כיף, אבל באמת זה לא טוב ולא גורם לאדם להיות יותר טוב. (אם נשתמש שוב במשל עם האוכל: אני חושבת שממש כיף וטעים לחסל חבילת שוקולד, אבל זה שזה כיף לא אומר שכדאי, שזה טוב. אני לא בטוחה שאח"כ שתהיה לי בחילה או מחר בבוקר כשאני אפגוש את כל הפצעים החדשים בפרצוף, אני עדיין אחשוב שזה טוב...).

למה לא להיות סתם מאמינה ולקיים מה שאפשר?
קודם כל-אפשר לקיים! התורה ניתנה לבני אדם לא למלאכים וזה אומר שאנחנו מסוגלים לקיימה. זה אומנם דורש מאמץ ויש קשיים אבל אפשר (צריך!) לקיים אותה. כשאדם מאמין בה´ באמת זה לא יכול להשאר בתחום הלב והשכל-מה הוא מרגיש ויודע. האמונה מוכרחה לצאת לפועל, לבוא לידי ביטוי במעשה על ידי קיום המצוות.

התורה היא תורת חיים היא מקיפה וכוללת את כל תחומי החיים* איך אדם מתפלל, ישן, אוכל, מבלה, קונה במכולת... זה לא שיש חיים ויש תורה שנכנסת בכל מיני פינות, רשימת משימות שצריך לעשות עם שאר המטלות. [זו דרך חיים שלימה!] וכשמשתדלים לקיים אותה בשלמות אפשר לחיות באמת כמו שנכון וטוב ולהגיע לאמונה אמיתית. (גם כשמשתדלים לעשות הכל יש לפעמים קשיים, זו לא בושה וזה לא סותר את הרצון האמיתי והטוב).

יש עוד הרבה מה להרחיב ולהאריך, אבל נראה לי שמספיק בשלב הזה. את מוזמנת לחזור אליי למייל כדי להמשיך ולברר ולשאול עוד(גם בנושאים אחרים). ואם את רוצה את מוזמנת לפנות לקו הטלפון של ´חברים מקשיבים´ 1599-5000-54 בימים א-ה 21:00-01:00. לפעמים בשיחה בעל פה אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב.

ברכה והצלחה בכל.
כתיבה וחתימה טובה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il