איך נשארים ברוחניות

שלום!
האדמו"ר מפיסצ'נה זצ"ל בספרו חובת התלמידים כותב:
"אבל דע לך תלמיד ותיק, שכל דברינו אלא הם רק אמצעים להתעורר בהם, והעיקר הוא שתעבוד אחר כך בעצמך בזה בכל פרט. משל לאיש מתעלף ונתנו לו טיפות שונות ושב רוחו אליו, והיה אם מעתה יאכל לחם וחלב וכו' אז בעזר ה' יתקיים. ואם ישתטה ויאמר:הן הטיפות כחן רב להחייני מהתעלפותי, כל שכן שיחזקוני בחיתי, ולמה לי לרדוף בפרנסתי, ויחדל לאכול ולשתות דבר בלתי הטיפות, ויחלה..." (חובת התלמידים תחילת פרק שנים עשר).
ישנם 2 דרכי טיפול: 1. עזרה ראשונה, בלשון צבאית פד"מ= פעולה דחופה ומידית. 2.אמצעי מניעה, או יותר נכון התמודדות עם מצב שגרה.
כאשר אנחנו הולכים לשמוע שיעור/שיחה/הרצאה, לפעמים זה בבחינה של עזרה ראשונה, טיפול מידי ע"מ לחזור למצב שגרה/נורמה, או כפי שאומר האדמו"ר מפיסצ'נה, זה כמו תרופה שמצילה, אך לאחר מכן צריך לחזור לחיות כמו כל אדם בריא. ולכן התחושה שלך לאחר שיחה/שיעור/הרצאה הינה חיובית וטובה: רצון להשתפר להתחזק, המוטיבציה הינה במיטבה. אך גם תחושת הנפילה הינה רגילה וטבעית, שהרי א"א לשמור על רמת מתח כזאת, שהינה אידאלית, ואנו חוזרים למציאות היום יומית היותר אפורה ואולי קשה לפעמים.

ולכן נראה לדעתי שההתמודדות צריכה להיות קצת שונה, כלומר, שכאשר חוזרים ל"גשמיות" לא צריך לנסות ולהיאחז באידאל כשיטת עבודה, אלא כמטרה והמטרה מתבצעת ע"י מעשים שבשגרה. זאת אומרת שתכל'ס בפועל לא הולכים לנסות לשנות הכול בבת אחת אלא לנסות ולשמור על רמת מתח חיובית ומתמשכת. לדוגמא אם הינך מקפידה להתפלל שחרית כל בקר לנסות להשתדל להתפלל פעמים ביום שחרית ומנחה, אם את מתפללת מנחה לנסות להקפיד גם על תפילת ערבית, ואם את מתפללת 3 פעמים ביום להקפיד על דברים אחרים שהינם פשוטים לכאורה אך בסיסים (קריאת שמע על המיטה, ברכה אחרונה על מים, תפילת הדרך וכו'). וכאשר תתחילי להקפיד על דברים יום יומיים רגילים לכאורה, תתחילי להרגיש תחושת התקדמות ועליה רוחנית, מאחר ודוקא המעשים הפשוטים והיום יומיים עוזרים לנו לשמור על אוירה ותחושה כללית של התקדמות ועשייה. מתוך כך ממשיכים ומתקדמים. מצד אחד מיישמים בהדרגתיות דברים שקיבלנו על עצמינו לאחר השיחה, ומצד שני, ברמה גבוהה יותר, כשהרמה הרוחנית עולה ואנו מרגישים שבכלליות אנו מתקדמים , ממילא גם מגיעים למעשים המיוחדים או הקשים יותר לעשייה(כגון לקבל על עצמי לשמור נגיעה).

לדוגמא: לכל אדם ברור שאסור לגנוב, אך מתי אדם כמעט נכשל? לא כאשר מדובר בשוד לאור יום, אלא בגזל שבמציאות אפורה ויום יומית (כגון לקיחה בלי רשות). כאן חוזרים לשיעורים ולשיחות שבאים ומעמידים את האדם חזרה בפרופורציה. אך במקרה הנ"ל מה שנאמר בשיחה אינו מחדש לי כלום, שהרי אני יודע/ת שאסור לגנוב, אלא שבשיחה חידדו לי את הנק' , או שהזכירו לי נק' שכבר ידעתי, ובכך לאחר השיחה אני חוזר לעולם הגשמי - מציאותי שממנו באתי, לא עם תובנות חדשות וגילוי מרעיש, כי אם בכוחות חדשים ומוטיבציה לבוא לעשות, או להפנים טוב יותר נק' שכבר ידעתי והכרתי, אך עוד זקוקה לליטוש ושיפור.
בהצלחה!

בנימין
צוות ישיבת הר-עציון