איך נצא מזה???

שלום
יישר כחכם על הכנות והרצון להטהר. בעיתכם בעיה שרבים נתקלים בה ולצערנו הרבה נכשלים בה . אני מצרף לכם תשובה שכתבתי בנדון (השואלת שאלה ללא ידיעת החבר שלה) ויכולה לדעתי גם לעזור לכם, אם כי לא כל הפרטים זהים ועליכם לבחור מה שייך לכם
שלום וברכה
ראשית אני מתנצל על העיכוב בהתייחסותי.
שנית ישר כחך על השאלה ועל הכנות בדברייך . הרהורי חרטה אלה יקרים ופועלים אט אט לזכך את הנפש גם אם לא משפיעים באופן מעשי.
לעצם העניין כמובן אין הנושא פשוט. לפי גילכם ומצבכם אכן נראה כי החלטתכם לא להקים בית בזמן הקרוב נכונה היא
( אם כי איני מכירכם כלל ועל כן דברי הם בערבון מוגבל), ועל כן נראה כי עוד זמן רב לפניכם עד הקמת ביתכם. עם זאת יש לזכור כי נסיונות היצר והנפילות אינם נחלת רק מי שטרם נישא . גם אחרי החתונה יש מאבק בכל מיני תחומים והצורך להלחם ביצר גדול תמיד. ולכן :
א. ראשית לכל יש לא להתיאש. גם אם החלטתם פעמים רבות ולא עמדתם בהחלטה. כל פעם החליטו מחדש! המשיכי לברר להתייעץ וללמוד על הנושא הן חומרתו מהבחינה ההלכתית ובעיקר מן ההיבט המחשבתי. הזכירי לעצמך כל פעם שאת נפגשת עם הבחור שלך את תחושת הבושה והגועל שאת חשה אחר כך,וכדומה.
ב. הפתרון האמיתי הוא : להחליט , והפעם "באמת" להחליט. זאת אומרת אכן אין שום פתרון קסם ואין עצה של 100% מלבד החלטה פנימית ואז גיוס כל כוחות הנפש לעמוד בה. וכאשר אדם מבין מדוע הוא רוצה אזי יכול הוא להחליט ולעמוד בדבריו. ציינת שדרכו של היצר הוא להנמיך את סף הרגש ומאוד צדקת. ההסחפות עלולה להיות רבה ומעבר לבעייתיות ההלכתית הרבה זה לא טוב גם לקשר. כיון ש"עוד רבה הדרך" אזי אתם עלולים למצוא את עצמכם יום אחד במצב בו ברגש "נגמר" ויש ירידה טבעית של רגש ולכן כאשר יודעים ש"יש עוד זמן" צריך לשמור על סף רגש לא גבוה ביניכם וממילא להכשל פחות. הקשר ביניכם לא ימדד על פי השאלה "כמה התגעגנו איש לרעותו" אלא בנין יסודי, שכלי ועמוק של הזוגיות
ג. לצד עקרונות אלה כדאי לעשות מספר צעדים מגבילים שיקשו על החשש לנפילה. כגון: הגבלת תדירות הפגישות, הגבלה של משך כל פגישה ( כי ברור שכאשר היא מתמשכת הסיכון גדל, כי הרגש עולה) כדאי להפגש במקומות ציבוריים בלבד. ( ברור שבשעה 2:00 בלילה לבד יותר בעייתי מאשר אם יושבים למשל בבית קפה, מעבר לבעיית היחוד שבעניין) צריך גם לשקול שחלק מהקשר יתבצע על ידי טלפון ומכתבים ארוכים ומשמעותיים ברור שאין אלה צעדים קלים אלא קשים וחלקם קשים מאוד ,ולכן בהצעות המעשיות הלכתי מהקל אל הכבד, אך כל זה נועד כדי לא להכשל.וכיון שזו מטרה לכ כך חשובה כדאי לנקוט גם בצעדים אלה.
ד. מובן מאליו שבכל הצעדים האלה כדאי לצעוד יחד עם החבר , ללבן להחליט יחד, אך אחריותך להוביל חשובה מאוד אשרייך שזכית שאת יותר חזקה בעניין זה ואת יכולה לזכות את החבר שלך שבעז"ה יהיה לדברייך גם בעלך ואבי ילדייך לעלות במעלות עבודת ה'.
נקודה נוספת שברצוני להציע והיא קשה במקצת והיא לעמוד בקשר עם אדם תורני המכיר אתכם מקרוב. נכון שיש כאן את עניין הבושה ו"הלא נעים" אך דווקא משום כך יתכן שגם זה יעזור להמנע וכן תוכלו לקבל הדרכה יותר מדויקת עבורכם גם כיצד לא להכשל , גם לגבי תכנון ארוך טווח של הקמת משפחה וכו'

בברכה
אלישע פיקסלר






















שלום
יישר כחכם על הכנות והרצון להטהר. בעיתכם בעיה שרבים נתקלים בה ולצערנו הרבה נכשלים בה . אני מצרף לכם תשובה שכתבתי בנדון (השואלת שאלה ללא ידיעת החבר שלה) ויכולה לדעתי גם לעזור לכם, אם כי לא כל הפרטים זהים ועליכם לבחור מה שייך לכם
שלום וברכה
ראשית אני מתנצל על העיכוב בהתייחסותי.
שנית ישר כחך על השאלה ועל הכנות בדברייך . הרהורי חרטה אלה יקרים ופועלים אט אט לזכך את הנפש גם אם לא משפיעים באופן מעשי.
לעצם העניין כמובן אין הנושא פשוט. לפי גילכם ומצבכם אכן נראה כי החלטתכם לא להקים בית בזמן הקרוב נכונה היא
( אם כי איני מכירכם כלל ועל כן דברי הם בערבון מוגבל), ועל כן נראה כי עוד זמן רב לפניכם עד הקמת ביתכם. עם זאת יש לזכור כי נסיונות היצר והנפילות אינם נחלת רק מי שטרם נישא . גם אחרי החתונה יש מאבק בכל מיני תחומים והצורך להלחם ביצר גדול תמיד. ולכן :
א. ראשית לכל יש לא להתיאש. גם אם החלטתם פעמים רבות ולא עמדתם בהחלטה. כל פעם החליטו מחדש! המשיכי לברר להתייעץ וללמוד על הנושא הן חומרתו מהבחינה ההלכתית ובעיקר מן ההיבט המחשבתי. הזכירי לעצמך כל פעם שאת נפגשת עם הבחור שלך את תחושת הבושה והגועל שאת חשה אחר כך,וכדומה.
ב. הפתרון האמיתי הוא : להחליט , והפעם "באמת" להחליט. זאת אומרת אכן אין שום פתרון קסם ואין עצה של 100% מלבד החלטה פנימית ואז גיוס כל כוחות הנפש לעמוד בה. וכאשר אדם מבין מדוע הוא רוצה אזי יכול הוא להחליט ולעמוד בדבריו. ציינת שדרכו של היצר הוא להנמיך את סף הרגש ומאוד צדקת. ההסחפות עלולה להיות רבה ומעבר לבעייתיות ההלכתית הרבה זה לא טוב גם לקשר. כיון ש"עוד רבה הדרך" אזי אתם עלולים למצוא את עצמכם יום אחד במצב בו ברגש "נגמר" ויש ירידה טבעית של רגש ולכן כאשר יודעים ש"יש עוד זמן" צריך לשמור על סף רגש לא גבוה ביניכם וממילא להכשל פחות. הקשר ביניכם לא ימדד על פי השאלה "כמה התגעגנו איש לרעותו" אלא בנין יסודי, שכלי ועמוק של הזוגיות
ג. לצד עקרונות אלה כדאי לעשות מספר צעדים מגבילים שיקשו על החשש לנפילה. כגון: הגבלת תדירות הפגישות, הגבלה של משך כל פגישה ( כי ברור שכאשר היא מתמשכת הסיכון גדל, כי הרגש עולה) כדאי להפגש במקומות ציבוריים בלבד. ( ברור שבשעה 2:00 בלילה לבד יותר בעייתי מאשר אם יושבים למשל בבית קפה, מעבר לבעיית היחוד שבעניין) צריך גם לשקול שחלק מהקשר יתבצע על ידי טלפון ומכתבים ארוכים ומשמעותיים ברור שאין אלה צעדים קלים אלא קשים וחלקם קשים מאוד ,ולכן בהצעות המעשיות הלכתי מהקל אל הכבד, אך כל זה נועד כדי לא להכשל.וכיון שזו מטרה לכ כך חשובה כדאי לנקוט גם בצעדים אלה.
ד. מובן מאליו שבכל הצעדים האלה כדאי לצעוד יחד עם החבר , ללבן להחליט יחד, אך אחריותך להוביל חשובה מאוד אשרייך שזכית שאת יותר חזקה בעניין זה ואת יכולה לזכות את החבר שלך שבעז"ה יהיה לדברייך גם בעלך ואבי ילדייך לעלות במעלות עבודת ה'.
נקודה נוספת שברצוני להציע והיא קשה במקצת והיא לעמוד בקשר עם אדם תורני המכיר אתכם מקרוב. נכון שיש כאן את עניין הבושה ו"הלא נעים" אך דווקא משום כך יתכן שגם זה יעזור להמנע וכן תוכלו לקבל הדרכה יותר מדויקת עבורכם גם כיצד לא להכשל , גם לגבי תכנון ארוך טווח של הקמת משפחה וכו'

בברכה
אלישע פיקסלר






















שלום
יישר כחכם על הכנות והרצון להטהר. בעיתכם בעיה שרבים נתקלים בה ולצערנו הרבה נכשלים בה . אני מצרף לכם תשובה שכתבתי בנדון (השואלת שאלה ללא ידיעת החבר שלה) ויכולה לדעתי גם לעזור לכם, אם כי לא כל הפרטים זהים ועליכם לבחור מה שייך לכם
שלום וברכה
ראשית אני מתנצל על העיכוב בהתייחסותי.
שנית ישר כחך על השאלה ועל הכנות בדברייך . הרהורי חרטה אלה יקרים ופועלים אט אט לזכך את הנפש גם אם לא משפיעים באופן מעשי.
לעצם העניין כמובן אין הנושא פשוט. לפי גילכם ומצבכם אכן נראה כי החלטתכם לא להקים בית בזמן הקרוב נכונה היא
( אם כי איני מכירכם כלל ועל כן דברי הם בערבון מוגבל), ועל כן נראה כי עוד זמן רב לפניכם עד הקמת ביתכם. עם זאת יש לזכור כי נסיונות היצר והנפילות אינם נחלת רק מי שטרם נישא . גם אחרי החתונה יש מאבק בכל מיני תחומים והצורך להלחם ביצר גדול תמיד. ולכן :
א. ראשית לכל יש לא להתיאש. גם אם החלטתם פעמים רבות ולא עמדתם בהחלטה. כל פעם החליטו מחדש! המשיכי לברר להתייעץ וללמוד על הנושא הן חומרתו מהבחינה ההלכתית ובעיקר מן ההיבט המחשבתי. הזכירי לעצמך כל פעם שאת נפגשת עם הבחור שלך את תחושת הבושה והגועל שאת חשה אחר כך,וכדומה.
ב. הפתרון האמיתי הוא : להחליט , והפעם "באמת" להחליט. זאת אומרת אכן אין שום פתרון קסם ואין עצה של 100% מלבד החלטה פנימית ואז גיוס כל כוחות הנפש לעמוד בה. וכאשר אדם מבין מדוע הוא רוצה אזי יכול הוא להחליט ולעמוד בדבריו. ציינת שדרכו של היצר הוא להנמיך את סף הרגש ומאוד צדקת. ההסחפות עלולה להיות רבה ומעבר לבעייתיות ההלכתית הרבה זה לא טוב גם לקשר. כיון ש"עוד רבה הדרך" אזי אתם עלולים למצוא את עצמכם יום אחד במצב בו ברגש "נגמר" ויש ירידה טבעית של רגש ולכן כאשר יודעים ש"יש עוד זמן" צריך לשמור על סף רגש לא גבוה ביניכם וממילא להכשל פחות. הקשר ביניכם לא ימדד על פי השאלה "כמה התגעגנו איש לרעותו" אלא בנין יסודי, שכלי ועמוק של הזוגיות
ג. לצד עקרונות אלה כדאי לעשות מספר צעדים מגבילים שיקשו על החשש לנפילה. כגון: הגבלת תדירות הפגישות, הגבלה של משך כל פגישה ( כי ברור שכאשר היא מתמשכת הסיכון גדל, כי הרגש עולה) כדאי להפגש במקומות ציבוריים בלבד. ( ברור שבשעה 2:00 בלילה לבד יותר בעייתי מאשר אם יושבים למשל בבית קפה, מעבר לבעיית היחוד שבעניין) צריך גם לשקול שחלק מהקשר יתבצע על ידי טלפון ומכתבים ארוכים ומשמעותיים ברור שאין אלה צעדים קלים אלא קשים וחלקם קשים מאוד ,ולכן בהצעות המעשיות הלכתי מהקל אל הכבד, אך כל זה נועד כדי לא להכשל.וכיון שזו מטרה לכ כך חשובה כדאי לנקוט גם בצעדים אלה.
ד. מובן מאליו שבכל הצעדים האלה כדאי לצעוד יחד עם החבר , ללבן להחליט יחד, אך אחריותך להוביל חשובה מאוד אשרייך שזכית שאת יותר חזקה בעניין זה ואת יכולה לזכות את החבר שלך שבעז"ה יהיה לדברייך גם בעלך ואבי ילדייך לעלות במעלות עבודת ה'.
נקודה נוספת שברצוני להציע והיא קשה במקצת והיא לעמוד בקשר עם אדם תורני המכיר אתכם מקרוב. נכון שיש כאן את עניין הבושה ו"הלא נעים" אך דווקא משום כך יתכן שגם זה יעזור להמנע וכן תוכלו לקבל הדרכה יותר מדויקת עבורכם גם כיצד לא להכשל , גם לגבי תכנון ארוך טווח של הקמת משפחה וכו'

בברכה
אלישע פיקסלר