איך מתכתבים עם מישהו חילוני?

שלום לך.
איזה כיף זה, לקראו כזה ספר ולצאת עם הרגשה גדולה של 'קדימה, יוצאים לדרך!!!'. זו ממש הרגשה נכונה.
אז איך מיישמים?
כאן צריך לעצור רגע ולחשוב. האם הגיע הזמן ליישם? האם יש לנו את היכולות האלה, את התשובות לשאלות של הדור? את השפה לומר אותן? אולי עדיף, למרות שיש לנו תשובות ברמה מסוימת, להמשיך ללמוד, להעמיק, וכך, אחרי שנתפתח יותר, נצליח להשפיע יותר לעמוק, דברינו ישמעו יותר וכו'? מה היחס בין הלימודים שאנחנו צריכים להמשיך ללמוד לבין מידת הנתינה שאנחנו צריכים לתת ממנה? אולי 'מעשר' – על כל תשע שעות לימוד אמונה לעצמנו שעה של לימוד לאחרים?
אני לא שולל שום דבר, אני רק מציע שהנתינה הנפלאה תכנס לתוך ה'מסגרות' של העולם הזה בצורה שהיא תועיל לכולם יותר – לנותן, למקבל ולקב"ה. . .
ובפועל, איך עושים כזה דבר?
אין לי שמץ של מושג איך מארגנים סמינריון של גשר. אני מתאר לעצמי שיש להם אתר משלהם ומציע לחפש אותו. במקביל, גם אני אחפש אותו ואני מקווה למצוא אותו ולהוסיף הערה לתשובה עם הכתובת. חבל לי לעכב את התשובה עד שאמצא כתובת כי זה ייקח לי קצת זמן – אין לי אינטרנט זמין כרגע.
איך משיגים חבר עט להתכתבות? מתפללים. הרצון להשפיע הוא נפלא, אבל אי אפשר לאנוס אף אחד לקבל את תורתך. תתפלל לה' שתזכה להיות ראוי לדבר וכאשר תהיה ראוי אין ספק שהוא יקרה בדרכך את ההזדמנויות הראויות.
אבל יש דבר אחר שחשוב להוסיף לחלק הזה. גם אם אין התכתבות 'מאסיבית' עם מישהו, התכתבות ארוכת ימים, יש לנו המון הזדמנויות לדבר, לכתוב ולהשפיע, ולא צריך להתבייש לעשות זאת. אתה רואה מישהו אומר משהו ויש לך תגובה אמונית ראויה? אתה לא צריך להתבייש לומר אותה. התורה היא דבר שצריך להתגאות בו. לא להתגאות שאני יודע ואתה לא, אלא להתגאות שיש לי דרך אלוקית, אמונית, ומתוך הבנה זו לומר את הדברים. לפקידה בבנק ששואלת מדוע אתה רושם תאריך עברי, לאיש שזרק נייר על הריצפה ואתה בלי להתבלבל התכופפת להרים אותה תוך נעיצת מבט משמעותי באותו האדם, למישהו שהחזרת לו אבדה ובאותה הזדמנות הסברת לו שהוא לא צריך להודות לך כי כל מה שעשית היה הדבר המינימאלי של להיות בן אדם, כפי שהתורה מלמדת אותך, לאדם שהתיישב לידך באוטובוס, קרא עיתון ונאנח והסברת לו שיהיה טוב, יש הקב"ה שמנהל את העולם וזה בסדר. . . ועוד. . . ועוד. . . כמעט תמיד אפשר לומר משהו, עם חיוך, עין טובה. לפתוח איזה צוהר, חלון קטן ומאיר, לעומד מולך, ולהזמין אותו להיכנס פנימה אם הוא רוצה, בלי כפייה כמובן.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il