איך להתמודד עם ירידות וקשיים בעבודת ה'

שלום אביבה,
כולנו במשך חיינו מתמודדים עם מצבי לחץ שונים ומשונים. לכל תקופה בחיים יש את ההתמודדות המיוחדת לה, ולכן חשוב לסמן דרך פעולה כללית שבתוכה כל אחד יוכל למצוא את הנתיב המיוחד לו לעבוד את הבורא למרות הכל.
באופן כללי - השינוי צריך להתחיל בתפיסה הפנימית. הנטיה לא לשים לב לעבודת ה' היא מפני שלא הפנמנו בתוכנו את המרכזיות שלה, ואת הצורך העמוק שלנו לפעול במסגרת שלה. הקב"ה מסתיר מאתנו את עולם הרוח, כדי שנחפש אחריו מתוך עמידה בנסיונות, ובעצמנו נבנה את עולמנו הרוחני הפנימי. מצד האמת קיום התורה והמצוות (גם אם אנו לא חשים כך) הוא הכרחי וקיומי בעבורנו! בלעדיו, הנפש שבתוכנו עלולה לנבול, כפרח שלא מקבל מים למחייתו, ועלולים אנו להשאר עם אישיות מדולדלת. אך כאמור זאת הבעיה, אנו לא תמיד מרגישים את הצורך העצום בחיפוש רוחני, וכל זה בכדי שתהיה לנו התמודדות אמיתית ונגיע לדברים מכח עצמנו.
לכן, יסוד הכל הוא ההפנמה של עבודת ה' בחיינו. הדבר נעשה ע"י לימוד, ע"י חשיבה עם עצמך, ע"י רצון להעמיק, ובעוד דרכים המשתנות מאדם לאדם. מעצם שאלתך ניכר שיש בך את העדינות הרוחנית לחוש "שמשהו חסר" (לצערנו, לפעמים יש אנשים שלא חשים את הכֶּ‏לֶא הרוחני הזה שבו הם חיים). לכן כאן נדרשת ממך השקעה - ללמוד, להעמיק, לנסות לחוות יותר את הרגש הרוחני. ככל שהתודעה שלך תכיר במרכזיותה של עבודת ה' בכלל, כך תחושי את הצורך הפנימי והאמיתי לעסוק בה. לא תצטרכי 'תזכורות' לעשות מצווה זו או אחרת, כשם שאת לא צריכה תזכורת לאכול ולהתלבש, משום שהדבר יהיה חלק מהותי מאישיותך.

בעקבות הדברים שהזכרנו, כדאי שתבדקי את יחסך למצוות הפרטיות שמָנִיתְּ - תפילה, ברכה וכו'. ככל שתעמיקי בהן את התודעה וההבנה, ככל שתביני את משמעותן ואת אופן פעולתן, כך הקשר שלך אליהן יהיה יותר טבעי ואמיתי.
לפעמים את יכולה להשתמש דווקא בגורמים המעכבים כאמצעים שירתמו אותך להתפלל יותר בכוונה. דווקא התקופה הלחוצה שאת עוברת, או דווקא הצורך שלך ברוחניות עליונה יותר היא שעת הכושר שיכולה לדרבן אותך להתפלל יותר בכוונה, ולשפוך את לבך לפני ה'.
וכאן נמצא הנסיון. כדי להעפיל - דרושה השקעה, אך אם משקיעים, בסופו של דבר
רואים גם פירות.
אך כאן בא יצר הרע ועומד ומפריע לאדם בטענות שונות כדי למנוע ממנו את הכח להעפיל. כאן אנו צריכים לזכור שמעבר לצורך הרוחני שקיים בתוכנו, ומעבר לזכות שיש לנו להיות דבקים בה', יש לנו גם חובה כלפיו.
כלומר, ברגע שאנו מבינים, שהתפילה, הברכות וכל עבודת ה' בכלל, היא גם חובה - כשם שחובה עלינו לעשות פעולה זו או אחרת - אז גם כשאין כח ואין חשק - ישנם דברים שחייבים לעשות (ובסופו של דבר, סופו של החשק לבוא).
אם כן, לסיכום, אפשר לנוע בשני מהלכים.
מהלך אחד - הוא ההכרה שעבודת ה' היא עצמה זכות. היא זו שבאמת מביאה לנו את התוכן לחיים ואת כל הטוב הנלווה אלינו (לא רק טוב טכני אלא בעיקר טוב מהותי, ערכי). הדבר נעשה ע"י לימוד, ע"י העמקה ואף ע"י התבוננות עצמית על כל החסד שה' מרעיף עלינו. אך מצד שני, חובה עלינו לדעת שעבודת ה' היא גם חובה ואחריות, ונשלחנו לעולם למלא משימה, שחשובה הרבה יותר מכל המישורים ששייכים לעולם הזה. אז אמנם זה עול מתוק וחובה נעימה, אך בכל זאת חובה, ואין אנו רשאים להיבטל ממנה.
ומילה אחת לסיום; תמיד כשמנסים לעלות - קשה, ודווקא הקושי הוא סימן מובהק
שהאדם בעליה, כמו רוכב אופניים שמטפס במעלה הגבעה, שחש קושי גדול הרבה יותר מאשר אם היה נוסע בירידה.
אך דרושה עקשנות, התמדה ודביקות במטרה. כולנו מתמודדים עם עליות וירידות בעבודת ה'. החכמה היא להתחדש, להפנים ומתוך כך להעפיל אל ההר.
חזקי ואמצי!
יהודה,
חברים מקשיבים