שאל את הרב

איך להתמודד עם ירידות וקשיים בעבודת ה'

חדשות כיפה חברים מקשיבים 29/10/01 09:14 יב בחשון התשסב

שאלה

שלום, אני בכיתה י' ובגלל לחץ לימודים בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני יורדת מבחינה רוחנית. אני שוכחת לברך, מתפללת לא מספיק בכוונה , ו…סתם, מרגישה ככה אדישה ומנותקת. מה שהכי מפריע לי זה שאני לא מספיק שמה לב לכך שזה מצב לא טוב ולא נכון, ולא מרגישה מספיק את הצורך לשנות את המצב.

אז השאלה שלי היא - איך לגרום לעצמי לעלות, וגם, מלכתחילה, איך לגרום לזה לא לקרות. תודה, אביבה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום אביבה,
כולנו במשך חיינו מתמודדים עם מצבי לחץ שונים ומשונים. לכל תקופה בחיים יש את ההתמודדות המיוחדת לה, ולכן חשוב לסמן דרך פעולה כללית שבתוכה כל אחד יוכל למצוא את הנתיב המיוחד לו לעבוד את הבורא למרות הכל.
באופן כללי - השינוי צריך להתחיל בתפיסה הפנימית. הנטיה לא לשים לב לעבודת ה' היא מפני שלא הפנמנו בתוכנו את המרכזיות שלה, ואת הצורך העמוק שלנו להיות פועלים במסגרת שלה. הקב"ה מסתיר מאתנו את מרכזיותו של עולם הרוח, בכדי שאנו נתור אחריו, נעמוד בנסיונות, ומתוך עצמנו נבנה את עולמנו הרוחני הפנימי. מצד האמת קיום התורה והמצוות (גם אם אנו לא חשים כך) הוא הכרחי וקיומי בעבורנו! בלעדיו, הנפש שבתוכנו עלולה לנבול, כפרח שלא מקבל מים למחייתו, ואז נשאר האדם עם אישיות מדולדלת. אך כאמור זאת הבעיה, אנו לא מרגישים את הצורך העצום הזה, וכל זה בכדי שתהיה לנו התמודדות אמיתית ונגיע לדברים מכח עצמנו.
ולכן יסוד הכל הוא ההפנמה של עבודת ה' בחיינו. הדבר נעשה ע"י לימוד, ע"י חשיבה עם עצמך, ע"י רצון להעמיק, ובעוד דרכים שכל אחד מפלס לעצמו. מעצם שאלתך ניכר שיש בך את העדינות הרוחנית לחוש "שמשהו חסר" (לצערנו, לפעמים יש אנשים שלא חשים את הכֶּ‏לֶא הרוחני הזה שבו הם חיים). לכן כאן נדרשת ממך השקעה - ללמוד, להעמיק, לנסות לחוות יותר את הרגש הרוחני. ככל שהתודעה שלך תכיר במרכזיותה של עבודת ה' בכלל, כך תחושי את הצורך הפנימי והאמיתי לעסוק בה. לא תצטרכי 'תזכורות' לעשות מצווה זו או אחרת, כשם שאת לא צריכה תזכורת לאכול ולהתלבש, משום שהדבר יהיה חלק מהותי מאישיותך.

על יסוד האמור לעיל, את צריכה לבדוק את יחסך למצוות הפרטיות שמָנִיתְּ - תפילה, ברכה וכו'. ככל שתעמיקי בהם את התודעה וההבנה, ככל שתביני את משמעותם ואת אופן פעולתם, כך הקשר שלך אליהם יהיה יותר טבעי ואמיתי.
ולפעמים את יכולה להשתמש דווקא בגורמים המעכבים כאמצעים שירתמו אותך להתפלל יותר בכוונה. דווקא התקופה הלחוצה שאת עוברת, או דווקא הצורך שלך לרוחניות יותר אמיתית ויותר עליונה היא שצריכה לדרבן אותך להתפלל יותר בכוונה, ולשפוך את לבך לפני ה'.
וכאן נמצא הנסיון. בכדי להעפיל - דרושה השקעה, ואם משקיעים - בסופו של דבר רואים גם פרות. אך כאן בא יצר הרע ועומד ומפריע לאדם בטענות שונות בכדי למנוע ממנו את הכח להעפיל. וכאן אנו צריכים לזכור שמעבר לצורך הרוחני שקיים בתוכנו, ומעבר לזכות שיש לנו להיות דביקים בה' יש לנו גם חובה כלפיו.
כלומר, ברגע שאנו מבינים, שהתפילה, הברכות וכל עבודת ה' בכלל, היא גם חובה - כשם שחובה עלינו לעשות פעולה זו או אחרת - אז גם כשאין כח ואין חשק - ישנם דברים שחייבים לעשות (ובסופו של דבר, סופו של החשק לבוא).
אם כן לסיכום אפשר לנוע בשני מהלכים, מהלך אחד - הוא ההכרה שעבודת ה' היא עצמה זכות. היא זו שבאמת מביאה לנו את התוכן לחיים ואת כל הטוב הנלווה אלינו (לא רק טוב טכני אלא בעיקר טוב מהותי, ערכי). הדבר נעשה ע"י לימוד, ע"י העמקה ואף ע"י התבוננות עצמית על כל החסד שה' מרעיף עלינו. אך מאידך גיסא, חובה עלינו לדעת שעבודת ה' היא גם חובה ואחריות, ונשלחנו לעולם למלא משימה שחשובה הרבה יותר מכל המישורים ששייכים לעולם הזה. אז אמנם זה עול מתוק וחובה נעימה, אך בכל זאת חובה, ואין אנו רשאים להיבטל ממנה.
ומילה אחת לסיום: תמיד כשמנסים לעלות - קשה, ודווקא הקושי הוא סימן מובהק שהאדם בעליה, כמו רוכב אופניים שמטפס במעלה הגבעה, שחש קושי גדול הרבה יותר מאשר אם היה נוסע בירידה. אך דרושה עקשנות, התמדה ודביקות במטרה. כולנו מתמודדים עם עליות וירידות בעבודת ה', החכמה היא להתחדש, להפנים ומתוך כך להעפיל אל ההר.

חזקי ואמצי
יהודה, חברים מקשיבים

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות