איך להתחבר ולדבר עם אנשים - מחשבות אחרי מחנה סיירים

שלום יקרה.
אפשר לתת ימבה עצות איך לא להתבייש מהחברות,
מה לעשות עם המדריכה שלא סובלת אותך ואת סובלת ממנה,
לתת את המדריך השלם של מה עושים ולא עושים כשמכירים אנשים חדשים,
ולקינוח עם קצפת גם איך לשמור על קשר איתם אחר כך.
אבל יודעת מה נראה לי יותר משיעזור זה פשוט יהיה לפספס את הנקודה.
אשכרה לחטוא לאמת ולהחטיא את המטרה.
כי אם את שואלת אותי האישו פה הוא קצת אחר והוא נוגע בעיקר לאיך שעצמך תופסת את עצמך.
בשתי מילים קוראים לזה דימוי עצמי.
חשבת פעם למה את מתביישת מהחברות שלך?
כאילו אם את יודעת שהם היו רוצות לדבר אם היית עושה משהו שהפריע להן
או לדעת אם הן עשו משהו שפגע בך, אז מה עומד שם בדיוק באמצע ביניכן ומפריע לדבר?
את פשוט לא מרגישה מספיק טובה בשבילם, ששש... אבל זה סוד.
כי מה לעשות את באמת לא עם עיניים כחולות הורסות כמו שירי,
ואין לך ת´שיער השטני המדהים עם נגיעות הבלונד של ציפי,
ולא, את גם לא כמו פנינה שרק מתבכיינת לכולם שהיא מכוערת
בעוד שהגזרה והפייס שלה הם משהו שעוד לא נולדה המילה בשביל לתאר אותם.
בעיני עצמך את סתם אחת רגילה מינוס, כשהדגש הוא בעיקר על המינוס.
ותרצי או לא זה גם מה שמשדרת, כמו אפקט הקוקה קולה בקולנוע זה מה שמבזיק ובסופו של דבר זה גם מה שזוכרים.
אז לא משנה מי יעמוד מולך: החברה לפני שבוע / המדריכה מאתמול / החבר´ה מהמחנה סיירים משלשום בערב, כולם בסופו של דבר זוכרים ממך את הבזקי הקולה ובסוף גם קונים ושותים...
לכן קודם כל שווה לחשוב איך לשפר את ההרגשה שלך עם עצמך.
כי כשתרגישי ככה באמת את גם תשדרי את זה, וכמו מעגל קסם זה גם יעבוד על אחרים.

עכשיו אני נותנת לך בקבוקון שיקוי קסם ´דני דין´ את שותה שלוק שלוק, ונהיית רואה ואינה נראית.
השלב הבא את עולה לאוטבוס ומתיישבת מאחורי שתי חברות שלך,
לא נעים, לא נעים, אבל הן מדברות עלייך מאחורי הגב.
ת´אמת! מה היית רוצה לשמוע שהן אומרות כמה את דומה למיס עולם?
או יותר משמח אותך היה לשמוע שהן מעריכות את תכונות האופי שלך:
הרגישות, ההומור, האכפתיות, העומק...?
נכון שהעולם שאנחנו חיים בו הצליח לבלבל לנו קצת את סדר העדיפויות,
אבל עדיין כשעוצרים שנייה וחושבים כמעט ולא תמצאי מישהו שהיה מעדיף יופי על אופי.
ועזבי את זה שעוד לא דיברנו שאם יש משהו סובייקטיבי זה יופי.

הרֶבֶּה מקוצק היה אומר שכל בנאדם צריך להסתובב עם שני פתקים בכיס,
אחד מהם הוא ´בשבילי נברא העולם´.
כשבשבילי זה גם בשביל-שלי.
זאת אומרת שההסתכלות שלך על עצמך צריכה להיות פנימית ולא את בהשוואה ל...
כשהסתכלות פנימית היא חברה טובה של דימוי עצמי חיובי.
כי כשטוב לך עם עצמך אז את גם לא מרגישה צורך לפזול לצדדים ולהשוות את עצמך כל הזמן לאחרות.
ואיך בונים דימוי עצמי חיובי?
שאלה טובה.
דבר ראשון, להכיר בעובדה שכל בנאדם הוא עולם מלא טוב!
וכל בנאדם זה לא רק החברות שלך, אלא גם את.
לכולם יש חולשות וחסרונות, אבל זאת עסקת חבילה ככה שבכל אחד יש גם צדדים מעולים שאין באף אחד אחר.
כמה שזה יכול להישמע שמלצי פשוט לקחת פנקס ובסופו של יום לכתוב 3-4 דברים טובים שעשית במשך היום, שגילית בעצמך. ותקראי בו מידי פעם, במיוחד ברגעי החולשה.
יש גם ספר ממש יפה בשם ´מי שטעם יין הונגרי´ של צבי אייל ואלי טייב
(אפשר להשיג בסטימצקי, צומת ספרים, דברי שיר, וכל חנויות הספרים המובחרות),
הפרק הראשון שם עוסק בעניין של הביטחון עצמי, שווה לך לקרוא אותו גם כי הוא כתוב ממש יפה,
גם נותן כוח וגם נותן עצות מה אפשר לעשות.
בגדול הם מדברים על כך שיש שלוש דרכים מרכזיות ל´ריפוי´:
1. מה שכתבתי לך בקשר לפנקס – ונקרא להעריך את עצמך.
2. היכולת לקבל מחמאות והערכה מהסביבה.
3. היכולת להחמיא לאחרים.
מודה שאין כאן פתרונות קסם ודרושה הרבה עבודה פנימית.
אבל בינינו מה שעובדים עליו קשה גם שווה יותר.
מה גם שמדובר באחת ההשקעות היותר בטוחות שלך ל-105 שנים הבאות.
כשתתייחסי לשורש של הדברים ובו תטפלי, תגלי איך גם שאר הסימפטומים ´פתאום´ מסתדרים.

עוד משהו בקשר לפייסבוק ולעקרונות:
בואי נתחיל מזה שתרגישי ממש טוב עם עצמך שיש לך עקרונות ואת איתם עד הסוף,
לגמרי לא ברור מאליו כי אם יש משהו שקל יותר לעשות זה לשחות כמו דג מת עם הזרם.
ובואי נמשיך עם זה שאני לא כזה סגורה על כמה אפשר לשמור ככה על קשר של חברות.
אז עשית לו לייק לסטטוס, זה מה שאומר שאת חברה של האנשים?
ממה שאני מכירה חברות היא משהו קצת מעבר ללתייג תמונות או להגיב לכתובת שעל הקיר.
אבל לא יודעת אולי אני טועה ותתקני אותי אם כן, אני אשמח.
כי איך חברה שלי אמרה על קשר שלה עם מישהי ´את יודעת, חברה של פייסבוק כזה´...
הערת אגב שהפילה לי את האסימון שמסתבר שיש חברות ויש חברות של פייסבוק, ויש גם הבדל.
הרבה פעמים בחיים אחרי מפגש זה או אחר כולם ב´היי´ של לשמור על קשר,
אבל בינינו כמה זה מחזיק?
שבוע-שבועיים- שלושה, יודעת מה, נפרגן: חודש?!?
הרי כשהחופש יגמר והשגרה שוב תחזור לעצמה מי באמת יהיה לו זמן לחברים החדשים כשלישנים ולאלה שאיתו ביומיום הוא בקושי מוצא?
במיוחד שמדובר בחברות אינסטנט שממשיכה על בסיס של חבר אחד מאלף או קצת פחות.
לא מתווכחת עם עובדות ויכול להיות שיש אנשים שהכירו שם את החצי השני שלהם והם חיים איתו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
סו וואט? יש הרבה מאד אנשים, ותאמיני לי שזה גם הרוב שהכירו בדרכים אחרות,
פשוט כמו בכל עניין תמיד מיח"צנים את ההצלחות.
וכשיגיע הזמן תסמכי על הקב"ה שתהיה לו את הדרך לעשות את זה,
כי השתדלות בתחום זה יפה וחשוב (מאד חשוב!) אבל השאלה אם מחנה סיירים נכלל בטייטל הזה.

בברכת חברים לתו"ע
ובברכת חברות אמת עם עצמך ומתוך כך גם עם השאר.
רינת
rintz3@gmail.com