איך זה היה פעם?.(נשים,גברים- וה-ש-ו-י-ו-ן?!) (על מעמד האשה)

בס"ד

שואלת יקרה,
קודם כל, ישר כוח על השאלות החשובות שאת שואלת, שאני בטוח שעולות לרבים והם בוחרים שלא להעלות אותם מכל מיני סיבות. אני מסכים מאוד עם הגישה שלך, שהתקופה שבה אנו נמצאים מצריכה אותנו לברר בצורה יסודית ואמיתית את כל סוגיית השוויון והיחס לאישה לפי היהדות, ולבער כל מיני תופעות בנושא זה שקשורות בעיקר למציאות של הגלות. לפני שאענה ספציפית על השאלות שהעלית, אני מבקש להקדים איזושהי הקדמה שתהווה הבסיס לתשובות הספציפיות שאת מבקשת.
כתבת שאת מאמינה שהתורה היא הדבר הכי מוסרי בעולם, ולכן לא יכול להיות שיש חיפופים ביחס לכבוד האישה ולשוויון בינה לבין הגברים. לאור האמונה המשותפת של שנינו באמיתות התורה ובמוסריותה, ננסה להסביר את הגישה של התורה לנושא שהעלית כפי שהבנתי אותה עד כה.

קודם כל, בבואנו לעסוק בגישה של התורה לנושא מסוים, צריך להסתכל על התורה בשלמות, ולא מציטוטים נקודתיים. "תורת ה´ תמימה משיבת נפש", תמימה=שלמה, רק כאשר מסתכלים על התורה מנקודת מבט כוללת היא באמת משיבת נפש, אחרת כל טמבל יכול למצוא ציטוט מהגמרא למה שהוא רוצה ולהונות כך את כל מי שלא טרח לבדוק או לא מכיר את התורה לעומק. אי אפשר להבין את הגישה של התורה מציטוטים מפה ומשם, אלא צריך להסתכל על התמונה השלמה ולנסות להבין מתוכה את עניין היחס לנשים. למען האמת, קצת מפריעה לי ההגדרה הזאת, של "יחס התורה לנשים" - שמשמע ממנו שהתורה היא איזה טקסט גברי שמתייחס לנשים מבחוץ. התורה היא של הנשים [בדיוק] כמו שהיא של הגברים, היא לא באה מבחוץ אלא פונה לאישה כשם שהיא פונה לאיש. ההבדל ההוא בצורת הפניה, אך לא במהותה ועצם קיומה. בעז"ה ארחיב על זה בהמשך. אם כן, כאשר לוקחים ציטוטים מפינות שונות של הגמרא, באמת יכול להצטייר יחס שלילי כלפי הנשים - ואני בטוח שאת מכירה את המקורות. אבל מי שרוצה להסתכל על התמונה בכללותה, צריך להכיר גם את המקורות החיוביים העוסקים באישה ולאורם להבין את גישת התורה לאישה. נקודת המוצא היסודית שלנו היא ש"השווה הכתוב אישה לאיש לכל הדינים שבתורה" (קידושין לה.), כלומר אין הבדל מהותי ביחס של התורה לגברים ולנשים; ההבדלים שאנחנו כן מכירים נובעים מהטבע השונה של גברים ושל נשים, שממנו נגזרים גם הבדלים בחיובים ובזכויות. גם על זה ארחיב בהמשך. אם כן, כאשר לוקחים ציטוטים חלקיים ומקוטעים, אפשר לצייר ציורים מבהילים על אפליה ויחס משפיל ומזלזל לנשים, אך זוהי עריכה מגמתית שמנותקת מכלל התורה. אי אפשר לקחת מקור אחד, המתייחס לנושא ספציפי, ולהסיק ממנו על יחס התורה לאישה. מי שעושה את זה הולך נגד התורה ולא מבקש להבין ולהעמיק בנושא, אלא רק לחרחר מריבות ולעורר מחלוקות. הדרך היחידה להבין נושא כל כך מורכב, הוא לשזור את כל המקורות וליצור תמונה שלמה. חשוב לציין, שאת התמונה השלמה באמת אי אפשר להבין מכל מיני מקורות, אלא רק ע"י התבוננות בצורה שבה עם ישראל [חי] את התורה, בהלכה הסופית ולא רק במקורות מהגמרא, שהם לפעמים קצת גולמיים.
אני בכוונה לא מביא כאן את כל המקורות השליליים והחיוביים העוסקים במעמד האישה, כי תמיד נוכל למצוא עוד איזה משהו ולהקשות ממנו על הכל; אך אם יש לך שאלה על מקור מסוים, אשמח להתייחס אליו.

לגבי ההבדלים בין גברים לנשים, ולשויון ביניהם. אני מניח שתסכימי איתי, שיש הבדלים משמעותיים בתכונות האופי הכלליות של גברים ונשים; אמנם יש טווח רחב של תחומים אפורים, אבל בגדול אפשר לדבר על תכונות נשיות יותר ותכונות גבריות יותר. ברור לי גם שלכל כלל יש יוצאים מהכלל, אבל אי אפשר לבנות חברה על פי יוצאים מהכלל. התורה עוסקת בהדרכה מוסרית של חיי אומה, של חיי ציבור - ולא של אנשים פרטיים. לכן היא גם פוסקת באופן גורף כל מיני כללים, למשל ש"נשים - דעתן קלה עליהן" (שבת לג:), ומצד שני ש"בינה יתרה ניתנה באישה יותר מבאיש" - ואני לא בא לתת כאן פירוש מעמיק על שתי האמירות הללו. אין זה אומר שאין גברים שדעתם קלה, או כאלה שיש להם יותר בינה מלנשים אחרות - אלא יש כלל, וע"פ הכלל אנו חיים את חיינו, גם כאשר יש כמה פרטים שהכלל לא חל עליהם, וממילא נובעים גם שינויים ביחס לאותם פרטים. ולפיכך, לא חסרים סיפורים על נשים שהיו תלמידות חכמות ולימדו תורה - מימי הגמרא ועד ימינו. וזאת, למרות שההדרכה הכללית היא שנשים לא ילמדו גברים, בכל זאת נמצאו עבורן פתרונות מיוחדים שיאפשרו להן ללמד ולגברים ללמוד מהן. ההבדלים ביחס המעשי של התורה בין גברים לנשים נובעים מאותו שוני בין הנשים לגברים, ולעובדה שהשוני הזה מצריך התייחסות הלכתית שונה. זה לדעתי הנקודה העמוקה ביותר של השוויון, וארחיב על כך בקרוב. מבנה נפשי שונה גורר חיובים שונים והתייחסות שונה. ההחלטה מתי זה נחשב אפליה ומתי זה נחשב התחשבות - היא כבר סובייקטיבית ותלויה באדם. למשל, הרבה נשים חושבות שיש אפליה בכך שלא מתאפשר להן לעלות לתורה - ומצד שני, אין הרבה שמתלוננות על כך שהן לא צריכות להניח תפילין או להתפלל במנין שלוש פעמים ביום. מה ההבדל בין המצוות האלה? תשאלי אותן.

לגבי השוויון, זו נקודה עמוקה ונראה לי שרובנו לוקים בהבנה חסרה של המושג הזה. שוויון, על פי ההשקפה הנפוצה ביותר כיום - היא התייחסות זהה לנשים ולגברים. אישה צריכה לקבל הזדמנות להיות טייסת, בדיוק כשם שגבר צריך לקבל את האפשרות להיות עובד סוציאלי. אך ההשקפה הזאת היא בעייתית, משום שהיא מתעלמת מההבדלים בין גברים לנשים, ובדרך כלל היא חד צדדית - כלומר דורשת מנשים להתאים עצמן לטבע הגברי וכמעט אף פעם לא להיפך. פעם מישהו אמר לי, שהכבוד האמיתי שאפשר לתת לאדם היא להתייחס אליו כפי ש[הוא], ע"פ מהותו, ולא בהכרח כפי שהייתי מתייחס לעצמי. זו לדעתי גם הכוונה האמיתית של השוויון - לתת לאישה הזדמנות להיות אישה, ולגבר הזדמנות להיות גבר. כאשר מציבים בפני אישה אידיאל גברי שעליה לעמוד בו - זה המעשה הכי לא שוויוני שאפשר לעשות, כי למעשה מתעלמים מהייחודיות שלה כאישה. וכנ"ל לגבי גברים. הפמיניזם המערבי פנה בדרך כלל לדרך הזאת - כלומר יצירת אידיאל גברי עבור הנשים ובקשת דרכים לממש אותו - וזה לדעתי עוול עצום ולא שוויוני בעליל. ברור לי שיש נשים יוצאות מן הכלל שמבקשות לעסוק בעיסוקים הנחשבים גבריים - וזה יכול להיות מבורך, אך יצירת אידיאל כזה עבור כלל הנשים הוא עוול שאין שני לו. זו למעשה ההתייחסות היותר מזלזלת ומשפילה, שכן היא אומרת שהאישה אינה שווה כמו שהיא, אלא רק כאשר היא גברית. ולכן היהדות מתייחסת בצורה שונה לגברים ולנשים - מתוך התחשבות והכרה בנקודות המיוחדות של כל מגדר, המצריכות עבודת ה´ שונה. הפעולה שהנחת תפילין עושה לגבר היא לא אותה פעולה שהיא עושה לאישה, ולכן על אישה אין חיוב כזה. הדבר בולט במיוחד בדיני טהרת המשפחה, שקשורים קשר הדוק לטבע גופה של האישה, שהוא שונה (כפי שאולי שמת לב)מטבע גופו של האיש.

עכשיו לנקודות שהעלית:
1. המילה "יקח" בהתייחסות לאישה. קודם כל יש הרבה מקומות בהם התורה משתמשת במושג הזה גם כלפי גברים: "ויקח את יהושע בן נון" (במדבר כ"ז י"ח), "קח את הלויים" (שם ח´ ו´), "ויקח בלק את בלעם" (שם כ"ב מ"א) ועוד הרבה דוגמאות. ואולם, צריך להבין בכל זאת את מטבע הלשון הזה ולראות כיצד הוא מתייחס גם לנקודת לקיחת האישה. לפני זה, נראה לי שאחת הסיבות שמפריעות לך בביטוי הזה הוא הצורה המודרנית של השימוש בו - שהוא אכן כמו לחפץ. אך זה לא מוכרח שגם התורה משתמשת בו בצורה הזאת. חשוב מאוד לא להלביש את התפיסות התרבותיות שלנו על התורה, שכן זה יכול להביא לתקלות עצומות שהיא לא התכונה אליהן בכלל. נראה לי שמה שמטריד אותך יותר זה טבע הקידושין, שהגבר מקדש את האישה ולא להיפך. בראיה פמיניסטית מערבית זה נראה כמו טקס קנייני, שבו הגבר קונה את האישה כאילו שהיא איזה חפץ (מילים שלך) או עבד, והוא רשאי לעשות בה ככל שעולה על רוחו. ואולם, טקס הנישואין כולל בעיקר התחייבויות של הגבר כלפי אשתו - שאם הוא לא מקיים אותם היא רשאית לתבוע ממנו גט. כל הרעיון של טקס הנישואין הוא לקיחת אחריות, יצירת קביעות למצב בו יש לגבר אישה אחת ולאישה גבר אחד, והם מחויבים זה לזה בלי קשר לרגשות החולפים שלהם. בנוסף, גבר לא יכול לקדש אישה ללא הסכמתה, ואף לא יכול לגרש אותה ללא הסכמתה - ככה שהקידושין לא דומים בכלל לקניה של חפץ. ואם תשאלי למה שאישה לא תקדש את הגבר - התשובה היסודית ביותר היא, שככה ה´ קבע. אך אם נרצה להכנס לעומק, אפשר להסביר את זה בטבע שונה של גבר ושל אישה, שיוצר מצב נשמתי בו הגבר הוא זה שמקדש ולא להיפך. הגמרא (קידושין ב:) עונה על כך, ש"דרכו של איש לחזר על האישה ואין דרכה של אשה לחזר על איש" - כלומר יש כאן איזשהו טבע שלפיו נגזרים דינים מסוימים. אני יודע שזו תשובה קצת מעורפלת, אבל לפעמים צריך להבין שאנחנו לא מבינים, שיש הבדלים בנשמות הגוררים התייחסות שונה. בכל מקרה לא מדובר כאן במהלך חד צדדי, אלא בהסכמה משותפת של שניהם, שבו הגבר לוקח אחריות ממונית נרחבת, מפני שטבעו הוא לעשות כן.

2. לגבי השמחה שמביעים בסיפורי צדיקים על לידת בן ולא על לידת בת. לא עברתי על כולם ואין לי תשובה מהשרוול לתת לך. אני מבין את הרגישות שלך ואת מה שנראה כאן כמו שמחה יתרה מלידתו של בן ולא מלידתה של בת. לי נראה, שהמציאות התרבותית של התקופה בה נכתבו הסיפורים הללו היא שהכתיבה את ההתייחסות השונה הזאת. במציאות של אז, בן שנולד קודם כל היה המשך ישיר יותר של המשפחה, בכך שבתקופה זו כשנשאו נשים הן בדרך כלל הצטרפו למשפחת הבעל והיתה פרידה מסוימת ממשפחת האישה. בנוסף, בנים עזרו בפרנסת הבית בגיל צעיר יחסית מה שהבנות בדרך כלל לא עשו. לגבי הנקודה של לימוד התורה, עיקר ההמשכיות של התורה תמיד עברה דרך הלימוד של הבנים (שכמובן שלא התאפשר ללא תמיכת נשותיהם, כמו שאמר ר´ עקיבא לתלמידיו: "שלי ושלכם - שלה הוא") שמוכנים לכך יותר בטבע נפשם. אף אחד לא אומר שנשים לא יכולות ללמוד תורה - ויש חלקים נרחבים בתורה שהן יכולות וצריכות ללמוד - אך עיקר העמל בתורה - שייך יותר לגברים. לימוד בעיון דורש עמל ויגיעה עצומים, שאני בטוח שיש נשים שמסוגלות לו - אך לא ברור לי בכלל שהלימוד הזה יבנה אותן כמו שהוא בונה את הבנים. הגבר, בשונה מהאישה, נבנה בעיקר מהמאבק ומהעמל, שהם המרכיבים המרכזיים של לימוד בעיון. והלימוד הזה הוא שבונה את עיקר עולם התורה בעם ישראל, ולא יעזרו כל המדרשות בעולם. כמובן שיש למדרשות מקום חשוב בבניה של העולם הפנימי של הבנות שהולכות ללמוד שם - אך משנה או שנתיים של לימוד תורה, עוד לא יצאו גדולי דור. ואם את מציעה שנשים ילכו ללמוד שנים ויהפכו לגדולות דור - אז קודם כל, זה מנוגד לטבע נפשם, שפחות מוכן לכך מגברים והלימוד לא יבנה בהן את אותה קומה. ישנם דברים אחרים שכן בונים בהן קומה גבוהה - כמו חסד, אמפתיה וכו´ - שפחות יבנו את הבנים. בנוסף, לא ברור מי ידאג להמשך הילודה בעם ישראל, אם נשים ילכו להתגדל בתורה.


לסיכום כל הנקודות הללו, נראה לי שמה שאת תופסת כחיפופים בכבוד לאישה, נובע לדעתי מהבנה מערבית של מושג השוויון, שלא כל כך שייך לשוויון האמיתי. גברים ונשים הם שווים, אך לא זהים, ולפיכך נגזרים גם הבדלים בהתייחסות אליהם. ההבדלים האלה לא מעידים על התייחסות משפילה, אלא על התייחסות המבקשת להביא לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל של כל אחד מהמינים להביא ברכה לעולם.

אם את רוצה להמשיך ולברר את הנושא, את מוזמנת להגיב או לשלוח מייל (yoavsb@gmail.com).

בברכה,
יואב.