שאלה
שלום לכבוד הרב,
קראתי את הדברים שכתב הרב והתפרסמו באתר כיפה בעיצומו של צום החמישי, ועלו לי כמה שאלות ותהיות שאשמח לשתף בהם את כבוד הרב:
הרב הציג בכתבה את הנוסח הנאמר בכל יום על ידי רבבות עמך בית ישראל במשך דורות רבים כמנוגד לדברי הרמב"ם בהם לא מצינו חיוב להאמין "בכל יום שיבוא", אולם כאן יש להעיר שתי הערות:
הראשונה היא שנראה שהנגינה בה מנגנות הגננות את הנוסח הנ"ל הוא שהטעה את הרב. אם נביט בצורה תחבירית על המשפט: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" מיד נבחין, ויבחין כל בר דעת עמנו, שהמילים "בכל יום" אינן מוסבות כלפי המילה "שיבוא" שאם כן היה צריך להיאמר "אחכה לו שיבוא בכל יום" אלא הנוסח כפי שהוא לפנינו מורה על המשמעות: "אחכה ואצפה בכל יום מימי חיי שיבוא המשיח" אין אם כן בנוסח הנ"ל הקצבת זמן וקביעה שאנו מחויבים לצפות שהמשיח יבוא "היום", אלא בכל יום מימי חיינו אנו מחויבים להאמין בביאת המשיח, והדברים פשוטים. אלא שהניגון בו מנגנים בגן את הנוסח הנ"ל (..."ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו, אחכה לו (עצירה קטנה) בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא") הוא שמטעה את הרב ושכמותו.
הערה שניה והיא הערה קצת יותר בהשקפה: מסופר על מורי ורבי הרב אליהו בלומנצוויג שנכח בכנס רבנים לאחר אירועי התנתקות וכמה מן הרבנים הדגישו מאד בכנס את הבעייתיות של דברי הרב מרדכי אליהו ערב האירועים הנ"ל שאמר "היה לא תהיה" הדברים כנראה תפסו מקום נרחב בדיונים ועלתה דרישה לצאת חוצץ נגד אמירות שכאלו גם באותה העת וגם להבא- ואז קם הר"ב ואמרלאותם רבנים: "יכול להיות שזה בייתי לומר היה לא תהיה אבל תעשו לי טובה אל תגידו אתם את ההיפך- אל תגידו היה תהיה" ואת אותם הדברים אני מבקש לומר לכבוד הרב אכן אולי אין חיוב להאמין שהמשיח יכול לבוא בכל יום- ואין זה מעיקרי האמונה- אך גם אין מצווה להאמין את ההיפך, אין מצווה להאמין שהמשיח לא יבוא היום!
בהערכה רבה.
תשובה
שלום וברכה
תודה על המכתב.
לא הנוסח של הגננות הטעה אותי. למעשה, לא הטעה אותי דבר. מה שכתבתי מתייחס לא לנוסח השיר או המנגינה, אלא לשאלת התודעה המקובלת בציבור, כאילו האמונה בביאת המשיח מחייבת אותנו להאמין כי בכל רגע עכשווי – ביאת המשיח אפשרית. מה שכתבתי הוא שהרמב"ם לא כתב כך, ומה שאתה מוסיף שגם הנוסח בסידור אינו מחייב כך.
ביחס לשאלה האם חובה להאמין שהמשיח לא יבוא היום: איני רואה שום חשיבות באמונה כזו, והדברים גם לא מופיעים בדבריי. מה שחשוב הוא דבר אחר לחלוטין, והוא שהאמונה בביאת המשיח לא תהפוך לגורם משתק, או לגורם שעליו משליכים את פיתרון כל הבעיות שלנו. כל עוד אמונה זו נותרת על כנה בטהרתה שאכן צפוי עתיד מופלא לעולם, ובד בבד ממשיכה להטיל עלינו את האחריות לעולמו של הקב"ה – אפשר לנסח אותה כפי שרוצים. אולם משעה שהאמונה בביאת המשיח היום גורמת נזק – יש צורך להתמודד איתה.
זה נכון בדיוק לגבי "היה לא תהיה". כל עוד אמונה זו לא הביאה בכנפיה שיתוק בעשייה – היא הייתה דברי עידוד וחיזוק. לעומת זאת, כשהיא גרמה נזק, כמו להביא אנשים להשקיע את מיטב כספם בימים האחרונים לפני מועד ההריסה, או לא להתכונן לימים הקשים שבאו בעקבות ההריסה – כאן העמדה של "לא להגיד ההפך" אינה נכונה, ויש חובה להגיד ההפך כדי להציל אנשים מנפילה באמונת שווא ובהריסת חייהם. על כן, לא תמיד פלך השתיקה הוא הדבר הנכון. כשם שהתורה אמרה "לא תעמוד על דם רעך" ואסרה על עמידה מהצד; כשם שהיא ציוותה להשיב אבדה לאדם, ואסרה על עמידה מבחוץ – כך יש להיזהר מלעמוד מבחוץ ולא להגיד ההפך במקום בו אסור לעמוד מבחוץ. כמובן שההבחנה בין מצב שבו הדברים מהווים חיזוק ובין מצב שהדברים הם הפקרות קשה מאוד, וצריך להיזהר שלא ליפול לא בבור הזה ולא בבור הזה.
כל טוב